מעבר גבול עם ירדן: מסע מאילת לניו זילנד דרך אקבה ועמאן

המסע שלי התחיל בבאר שבע (Beersheba), כשהאילוץ הראשון היה לעצור בסורוקה (Soroka) כדי להדפיס מסמכים חשובים לפני הנסיעה. מהמרכז הרפואי המשכתי דרומה ולבסוף מצאתי את עצמי בדרך אל Rabin Border Crossing (מעבר רבין), הגבול עם Aqaba (אקבה) שבירדן. את הבוקר ההוא אני אזכור כימים של למהר, של ערבוב רגשות ולחץ משפחתי בגלל המצב הבטחוני בארץ, אבל גם של סוג של הקלה ברגע שהחלטתי לצאת ולנסות דרך אחרת לצאת מהמדינה ולחזור לניו זילנד.

המציאות שנוצרה בתקופה האחרונה — המלחמה וההכרזות על סגירת שמיים בין מדינות — הכניסו הרבה אי־ודאות לתוכניות. כל פעם שמתעורר אירוע גדול באזור, זה משפיע גם על אנשים רחוקים כמו בני משפחתי בניו זילנד. אני החלטתי שאי אפשר לעצור את החיים לגמרי, ויש לי עבודה שמחכה לי בחזרה, אז התחלתי לחקור דרכים מעשיות לצאת. אחרי חיפושים באינטרנט וגילוי שיש הרבה חצאי מידע ובלבול, הבנתי שצריך פשוט לעשות את הצעד ולבדוק בעצמי איך התהליך עובד בגבול ובשדות התעופה שדורכים אותם הדרך לניו זילנד.

בתחילת התכנון שקלתי נתיבים שונים — יש את האפשרות לצאת דרך Ben Gurion Airport (נמל התעופה בן גוריון) ברגע שיש פתרון, יש את האפשרות לעבור דרך Egypt (מצרים), אך בסופו של דבר בחרתי באפשרות של מעבר דרך Aqaba (אקבה) ולטוס משם או להמשיך ל־Amman (עמאן) ואז להמשיך לטיסת המשך. הזמנתי תקשורת עם סוכנת שתסייע, והיא הייתה זמינה בעיקר בהתכתבות וענתה לשאלות; זה הקל במידה מסוימת, אבל בפעם הראשונה שעושים את זה לבד אי־אפשר לדעת הכל מראש ולכן חיפשתי גם אנשים שנוסעים באותו כיוון כדי לא להיות לבד בתהליך.

פתיחת קבוצת ווטסאפ וחיבור לקבוצות בפייסבוק הביאו לכך שנוצרו כמה עשרות אנשים שהביעו עניין ולעיתים הסכימו לנסוע ביחד. בסופו של דבר הצטרפתי לקבוצה של אנשים שהחליטו לעבור דרך Aqaba (אקבה), ולצערי יש כאלה שבחרו לחצות בצפון או דרך מצרים — כל מסלול עם יתרונות וחסרונות משלו. את תחנת האוטובוס עזבנו יחד, הלכנו כ־400 מטר ברגל בחום, ובלי לדעת בדיוק למה לצפות בכניסה לגבול. הגעתי שעות צהריים, ובצד הישראלי התהליך היה קצר יחסית — בערך עשר דקות — ובצד הירדני לקח קצת יותר, סביב עשרים דקות.

השתמשתי בדרכון הישראלי כי רציתי לבדוק איך בדיוק מתבצע התהליך עבור מי שיוצא מישראל, ובפרט כדי להבין את הצעדים הנדרשים: חותמות יציאה וכניסה, קניית ויזה במידת הצורך (אצלי את הוויזה רכשתי קצת אחרי שעברתי את הגבול ולא במקום עצמו), והתחברות עם מי שמחכה בצד השני. יצא לי לראות שבכניסה חיכתה מונית כמו שהוסכם והסוכן שמלווה את הקבוצה עשה את העבודה כפי שהובטח. העברת הגבול הייתה בסך הכל חוויה סבירה — לא תהליכים מסורבלים מדי, אבל כן צריך לדעת לצפות שיהיו פרוצדורות שיצרו עיכוב מסוים.

נמל התעופה של Aqaba (אקבה) הוא קטן מאוד, ובמשך שעות ההמתנה ראיתי עד כמה המקום צנוע בהשוואה לשדות בינלאומיים גדולים. על הטיסה ל־Amman (עמאן) עליתי אחרי מספר שעות, ומול עיניי ישב אדם אמריקאי מטייל עם נכדו — שיחה נעימה ופתוחה שהקנתה תחושה אנושית ונעימה בדרך שהרגשתי שחסרה לי במקומות אחרים בעולם. הצד החברתי במסע הזה, השיחות עם אנשים זרים וחצאי המקומיים, היו מרכיב חשוב להפגת המתח והבדידות.

בנמל התעופה של Amman (עמאן) מצאתי רק מספר אפשרויות מזון מאוד מצומצמות, ממש סטארבקס ועוד כמה חטיפים; דבר זה קצת הכתיב מה לאכול עד שתמצאו מקום נורמלי יותר, אבל בסופו של דבר זה חלק מהחוויות כשנוסעים באמצעי מעבר כזה. אחר כך טסתי הלאה דרך Abu Dhabi (אבו דאבי) עד היעד הסופי — טיסה ארוכה מדוחה לאוקלנד שאורכה כ־16 שעות. בנתיב הזה היה מקום לרגליים במטוס, אבל מבחינה נוחות הגוף, היו רגעים לא נוחים בכיסא בטיסה הארוכה הזו; לעומת זאת, טיסת ה־Royal Jordanian שניסיתי נראתה לנוחית יותר עבורי מבחינת הישיבה.

לפני הנסיעה יצרתי קשר עם אנשים שהיו באותם מסלולים, ובמקרים מסוימים התברר שאנשים מקומיים או אחרים שעברו את אותו המסלול יכולים לתת עצות חשובות — למשל מה הכי מומלץ לקנות מראש, האם לקנות את הוויזה בצד הירדני או באינטרנט מראש, איפה לקחת מונית ועוד. בקבוצה שלנו, בערך 70 איש הוצעו רעיונות שונים, חלקם רציניים באמת והלכו איתם, חלקם נשארו רק בשיחה. אני ממליץ לכל מי שעומד לעשות זאת לבד לקחת מישהו נוסף אם אפשר — פשוט כי ברגעים של חוסר ודאות טוב שיש מישהו לשתף.

בהתחשב בחוסר הוודאות שיש בתקופה של סגירת שמיים ופגיעה בבתי משפחה, ההחלטה שלי לצאת לא הייתה קלה. בכל זאת, נגזר עליי לחזור לעבודה והיה לי כרטיס שהוזמן מראש ממקום טוב — כרטיס ישיר שהיה בחבילת טיסות טובה מניו זילנד, אך עם האירועים שהתרחשו הוטל עליו שינוי והחזר פשוט לא עבד כמו שרציתי. בסופו של דבר נאלצתי לשלם יותר כדי לצאת, אבל עבורי מה שחשוב זה להמשיך הלאה ולא להיתקע. אני רוצה להדגיש: אני לא מעודד אף אחד לצאת רק בגלל מה שאני עשיתי — כל אחד מחליט בהתאם למצבו — אבל אם אתם צריכים לצאת, כדאי לדעת מהן האופציות.

מעבר הגבול עצמו, כפי שאמרתי, היה יחסית מהיר. בצד הישראלי כמעט ולא היו תורים כשעברנו בסביבות השעה 12:00 בצהריים; בצד הירדני לעתים לוקח קצת יותר זמן, אבל הכל הושלם בסדר הגמור. מונית חיכתה לנו בצד השני, הסוכן מילא את תפקידו, ואני המשכתי לתחנת הטיסה הקטנה של Aqaba (אקבה). אם אתם מתכננים את המסלול, אני אישית ממליץ על חציה דרך Aqaba (אקבה) כי זה תהליך מהיר יחסית ונוח אם השילוב כולל המשך טיסה מ־Amman (עמאן) או טיסות המשך אחרות.

לאחר ההגעה ל־Abu Dhabi (אבו דאבי) וההמתנה שם, עליתי על הטיסה הארוכה לטווח ביניביבש. ה־jet lag היה מטורף בהתחלה, אבל מהרגע שהגעתי ל־Auckland (אוקלנד) והסתדרתי עם לינה זמנית — לקחתי חדר לימים הראשונים כי לא התכוונתי לשבת באוטובוסים מול חוסר וודאות בלילה — השתדתי לחזור לשגרה במהירות. כבר ביום שלאחר ההגעה הלכתי לחדר כושר וחזרתי לעבוד בקצב שאפשר לי לשכפל הרגלים חיוביים מהר ככל האפשר.

מה שלקחתי מהחוויה הזאת הוא כמה נקודות מרכזיות: ראשית, כשעוברים גבול במדינות שונות צריך לדעת שקיים חוסר ודאות ותנודות במחירים, אבל אפשר להתמודד עם זה על ידי תכנון, חיפוש קהילות מקומיות ותיאום עם אנשים שעושים את אותו המסלול; שנית, יש חשיבות גדולה לתמיכה חברתית — גם מפגשים קצרים עם מטיילים אחרים יכולים לשנות את תחושת הבדידות; ושלישית, אל תתנו לתכניות של אחרים לעצור את החיים שלכם — יש לכם חיים ותוכניות משלכם, וחשוב לשמור על איזון בין זהירות לבין המשך החיים שלכם.

אם אתם מתכננים לצאת באותו מסלול, כדאי לתאם עם אנשים אחרים, לברר מראש את סוגי הוויזות והמחירים, ולבדוק אפשרויות טיסה שנוחות מבחינת משך ועלויות. מי שמעדיף לסגור דברים מראש ולא להסתבך ברגע האחרון, יכול לבדוק כאן אפשרויות הזמנה רלוונטיות לחוויות ולפעילויות באזור לפני הנסיעה. בנוסף, כשמגיעים לשדה תעופה בינלאומי לאחר מעבר גבול, מתחייב לבדוק מראש מה נדרש מבחינה ויזתית ומה האפשרויות לתחבורה ומוניות, כדי לא להסתבך ברגע המוצף של השינוי.

לסיכום, המסע היה מלא רגשות־מעורבים: דאגה למשפחה בארץ, חרדה מהמצב הביטחוני, אבל גם תחושת הישג כשמתגברים על כל הלוגיסטיקה והחוסר וודאות. אני שמח לראות שאנשים מצליחים לארגן את חייהם בדרכים חדשות, ושעדיין אפשר להמשיך ולחיות לפי כללים אישיים ולא לפי תוכניות של אחרים. מאחל לכולכם שתמצאו את הדרך הכי בטוחה ונכונה בשבילכם, ותמרחו חיים על פי החוקים שלכם.

אם תרצו לבדוק אפשרויות והזמנות לחוויות באזור לפני הנסיעה, כדאי להסתכל כאן על מה זמין שמתאים למטיילים.