התחלה רכה אחרי לילה לבן: רכב, אור בלתי נגמר והכניסה לקצב האיסלנדי

רוב המטיילים מתחילים את הטיול באזור Keflavik International Airport (נמל התעופה הבינלאומי קפלאוויק), ומשם ממשיכים עם רכב שכור לכיוון Reykjavik (רייקיאוויק) או ישירות אל הטבע. אם נוחתים מוקדם בבוקר, כדאי לזכור שהיום הראשון עלול להרגיש ארוך במיוחד, בעיקר בקיץ, כשהאור כמעט לא נעלם. בIceland (איסלנד) של סוף האביב והקיץ אפשר להגיע בשש בבוקר אחרי טיסה לילית, לצאת לדרך מיד, ועדיין להרגיש כאילו היום רק מתחיל. זה יפה, אפילו מרגש, אבל גם מבלבל לגוף. מי שרגיש לאור בזמן שינה חייב לקחת מסכת עיניים, כי לא בכל מלון יש וילונות החשכה מלאים, והאור של הלילה האיסלנדי יכול להיכנס לחדר כאילו מדובר באמצע היום.

הנהיגה בIceland (איסלנד) בדרך כלל נוחה מאוד למי שנשאר על כבישים רגילים ואינו נכנס לדרכי שטח. הכבישים פתוחים, התנועה רגועה יחסית, והמרחקים בין המקומות נותנים תחושה של חופש. מצד שני, חשוב לתכנן מראש דלק, אוכל וקפה, כי מחוץ לReykjavik (רייקיאוויק) לא תמיד יש בתי קפה פתוחים בשעות מוקדמות, ולא כל עיירה קטנה מציעה את אותה זמינות שמכירים מערים גדולות. תחנות דלק הופכות לחלק שימושי מהטיול: קפה ממכונה, כריכים, חטיפים, מילוי דלק, ולפעמים גם הפסקה קצרה שמאפשרת להמשיך עוד שעה מול נוף שמחליף צבעים בלי הפסקה.

יום ראשון: Golden Circle (מעגל הזהב) בין לוחות טקטוניים, גייזרים ומפל שמרגיש כמו כוח טבע טהור

היום הראשון בטיול יכול להתאים מאוד לGolden Circle (מעגל הזהב), מסלול קלאסי שמאפשר להיכנס לאווירה של Iceland (איסלנד) בלי נסיעות קיצוניות מדי. התחנה הראשונה והעמוקה ביותר מבחינה היסטורית ונופית היא Thingvellir National Park (הפארק הלאומי תינגווליר). זהו לא רק פארק יפה עם סלעים כהים, שבילים, מים פתוחים וקירות בזלת; זהו מקום שבו מרגישים את המפגש בין טבע, גיאולוגיה וסיפור אנושי עתיק. ההליכה בין הסלעים נותנת תחושה של מעבר בין עולמות, וביום בהיר האור שנופל על המים ועל המצוקים הופך את המקום לפתיחה מושלמת לטיול. מי שמגיע לכאן בתחילת המסלול מקבל מיד שיעור ראשון במה שמייחד את Iceland (איסלנד): היופי אינו מעובד, אינו מרוכך, ואינו מנסה להתחנף. הוא פשוט עומד שם, גדול ושקט.

משם ממשיכים אל Geysir Geothermal Area (האזור הגיאותרמי גייזיר), שם הקרקע מזכירה כל הזמן שמתחת לפני השטח יש מדינה חיה, רותחת ומבעבעת. הבריכות החמות, האדים והריח המינרלי יוצרים תחושה כמעט מדעית, אבל הרגע המרכזי הוא כמובן ההתפרצות של Strokkur (סטרוקור). ההמתנה קצרה יחסית, ואז פתאום המים נורים כלפי מעלה, הקהל מגיב, והכול חוזר לשקט עד ההתפרצות הבאה. זו חוויה קצרה, אבל היא ממחישה היטב את הכוח הגיאותרמי שמלווה את Iceland (איסלנד) כמעט בכל אזור. אם מתכננים לשלב את המקום עם סיורים, כרטיסים או חוויות נוספות באזור, אפשר לבדוק כאן אפשרויות הזמנה שמתאימות למסלול הזה.

התחנה הבאה, Gullfoss (גולפוס), היא מסוג המקומות שקשה לתאר בלי להישמע מוגזמים. המפל נשפך בעוצמה לתוך קניון צר, והתחושה במקום היא לא רק של יופי אלא של רעש, רסס, תנועה ועוצמה. גם מי שכבר ראה מפלים גדולים בעולם עשוי להרגיש כאן שהקנה מידה שונה. יש נקודות תצפית שונות, וכדאי להתקרב בזהירות לפי תנאי הרוח והגשם, כי הרסס יכול להגיע רחוק. Gullfoss (גולפוס) מתאים במיוחד למי שרוצה להבין למה המפלים של Iceland (איסלנד) אינם רק עצירות צילום, אלא חלק מהזהות של המדינה.

כדי לסיים את היום בגוון אחר, אפשר להמשיך אל Kerid Crater (מכתש קריד). אחרי מפלים וגייזרים, המכתש מרגיש כמעט רגוע: אגם כחול בתוך קירות אדמדמים, הליכה נוחה סביב השפה, ונקודת מבט אחרת על הנוף הוולקני. זה לא המקום הדרמטי ביותר במסלול, אבל הוא נגיש, יפה, ומוסיף שכבה צבעונית ליום הראשון. בדרך, כמעט בלתי אפשרי שלא לעצור ליד סוסים איסלנדיים שרועים בשדות. הם חלק בלתי נפרד מהתחושה של הכביש בIceland (איסלנד), ורגע קצר לידם יכול להפוך לזיכרון לא פחות חזק מעוד נקודת תצפית מסודרת.

יום שני: South Coast (החוף הדרומי) בין מפלים רטובים, צוקים וחול שחור

ביום השני מתחילה התחושה שהטיול נפתח באמת. ככל שמתקדמים מזרחה לאורך South Coast (החוף הדרומי), הנוף נעשה דרמטי יותר, ירוק יותר, רטוב יותר ולעיתים גם פראי יותר. התחנה הראשונה שכדאי לתת לה זמן היא Seljalandsfoss (סליאלנדספוס), מפל מפורסם במיוחד בזכות האפשרות ללכת מאחוריו. זו לא הליכה יבשה או אלגנטית; זה מסלול שבו הרסס מגיע מכל כיוון, המצלמה נרטבת, המעיל נבחן באמת, והחיוך מגיע דווקא בגלל זה. מי שמגיע עם שכבת גשם טובה ונעליים מתאימות נהנה הרבה יותר, כי החוויה כאן אינה רק לראות מפל אלא להרגיש אותו ממש סביב הגוף.

לא רחוק משם נמצא Gljufrabui (גליופראבוי), מפל נסתר יותר שנכנסים אליו דרך נקיק רטוב. הוא פחות נוח, פחות מסודר, ולעיתים גם פחות מתאים למי שלא אוהב להירטב, אבל דווקא בגלל זה הוא מרגיש כמו גילוי קטן. בהמשך הדרך מגיעים אל Skogafoss (סקוגפוס), מפל רחב ועוצמתי שנראה כמעט מושלם מדי. בימים שבהם השמש יוצאת מבין העננים, הרסס שלו יוצר קשתות צבעוניות, והטיפוס במדרגות אל נקודת התצפית העליונה מעניק זווית שונה לגמרי על העמק. מי שמוכן להמשיך עוד קצת מעבר לנקודת התצפית יגלה שביל מפלים נוסף, רגוע יותר, שמרחיק את המטייל מההמון ומכניס אותו עמוק יותר אל הנוף.

בין המפלים לחוף, כדאי להשאיר מקום לעצירות לא מתוכננות. לאורך South Coast (החוף הדרומי) מופיעים קרחונים במרחק, שדות של פרחי תורמוס סגולים בעונה, קירות ירוקים, בתים בודדים ונופים שמזכירים לפעמים את Scotland (סקוטלנד) אבל עם נגיעה וולקנית קשוחה יותר. אחת העצירות שמתאימות למי שרוצה לראות קרחון בלי להתחייב לסיור היא אזור Solheimajokull Glacier (קרחון סולהיימאיוקול). גם אם לא עולים על הקרח עצמו, עצם ההליכה לכיוון הקרחון והמפגש עם הקרח הכהה, האגם והאפר הוולקני יוצרים חוויה חזקה מאוד.

לפני ההגעה אל Vik (ויק), הנוף נפתח אל צוקים וחופים שחורים. Dyrholaey (דירהולאיי) מעניקה תצפית גבוהה על קו החוף, הקשת הסלעית והמדרונות הפתוחים אל האוקיינוס. זה מקום שכדאי להגיע אליו כשיש ראות טובה, אבל גם במזג אוויר מעונן יש בו תחושה דרמטית. משם ממשיכים אל Reynisfjara Black Sand Beach (חוף החול השחור רייניספיארה), אחד החופים המרשימים והמסוכנים יותר בIceland (איסלנד). הבזלת, עמודי הסלע, המערות והגלים יוצרים מראה כמעט קולנועי, אבל חשוב להתייחס ברצינות לאזהרות במקום. הים כאן אינו רק יפה; הוא חזק, לא צפוי, ולעיתים מסוכן מאוד.

Vik (ויק) עצמה היא עיירה קטנה, נוחה ומועילה מאוד ללינה, אוכל ומנוחה. Vik Church (כנסיית ויק), היושבת מעל העיירה, מספקת מבט יפה על הבתים, החוף וקו ההרים. זה לא מקום שצריך בו שעות רבות, אבל הוא נותן תחושת עצירה אנושית אחרי יום מלא מים, רוח וסלעים. מי שרוצה להוסיף עוד נקודת טבע דרמטית באזור יכול לשלב את Fjadrargljufur Canyon (קניון פיאדרארגליופור), קניון ירוק ומתפתל שמתאים במיוחד כשמזג האוויר מאפשר הליכה נוחה. הוא לא חייב להיכנס לכל מסלול, אבל למטיילים שאוהבים תצפיות וקניונים הוא מוסיף גיוון יפה ליום החוף הדרומי.

יום שלישי: Vatnajokull National Park (הפארק הלאומי ואטניוקול), מפל בזלת, לגונת קרחונים וחוף יהלומים

היום השלישי הוא אחד הימים החזקים ביותר במסלול, בעיקר מפני שהוא מפגיש את המטייל עם הקרח באופן ישיר. הבוקר יכול להתחיל באזור Skaftafell (סקאפטאפל), חלק מVatnajokull National Park (הפארק הלאומי ואטניוקול). ההליכה אל Svartifoss (סוורטיפוס) אינה קשה במיוחד למטיילים רגילים, אבל היא כוללת עלייה יציבה, ולכן כדאי להתחיל מוקדם, לפני שהשבילים מתמלאים. המפל עצמו נופל בין עמודי בזלת כהים, והמסגרת הטבעית שלו מעניקה לו מראה שונה מאוד מהמפלים הפתוחים של היום הקודם. יש בו פחות כוח מתפרץ ויותר אלגנטיות גיאולוגית, כאילו הטבע עיצב במה מדויקת סביב המים.

אחרי ההליכה, ממשיכים אל אחד המקומות הבלתי נשכחים בטיול: Jokulsarlon Glacier Lagoon (לגונת הקרחונים יוקולסרלון). כבר מהעצירות הראשונות ליד הכביש אפשר לראות גושי קרח צפים במים, אבל ככל שמתקרבים לאזור המרכזי של הלגונה, הקרחונים נראים גדולים, כחולים, לבנים ולעיתים שקופים יותר. סיור בסירה בתוך הלגונה מוסיף ממד אחר לגמרי לחוויה, כי הוא מאפשר להתקרב אל הקרחונים, להבין את קנה המידה שלהם, ולראות כיצד הם נעים לאט בתוך המים. כדאי להזמין מקום מראש בעונה, להתלבש חם מאוד, ולזכור שגם ביום שנראה רגוע יחסית, ליד קרחונים הטמפרטורה מורגשת אחרת. מי שרוצה לבדוק אפשרויות לסיורים באזור יכול לבדוק כאן חוויות וכרטיסים רלוונטיים לאזור הלגונה.

ממש מול הלגונה נמצא Diamond Beach (חוף היהלומים), חוף שחור שעליו נשטפים גושי קרח שנראים כמו פסלים טבעיים. השילוב בין הקרח הצלול לבין החול הכהה יוצר מראה נדיר, במיוחד כשהאור משתנה בין עננים לשמש. זה מקום שמזמין הליכה איטית ולא רק צילום מהיר. כל גוש קרח נראה אחרת, חלקם קטנים ועדינים, אחרים גדולים וכבדים, והתחושה היא שהים והקרחון מנהלים ביניהם שיחה מתמשכת. כמו בכל חוף איסלנדי, גם כאן חשוב לשמור מרחק בטוח מהמים ולהתייחס לגלים בכבוד.

אם נשאר כוח, אפשר לחזור לאזור Skaftafell (סקאפטאפל) ולצאת להליכה נוספת לכיוון תצפית קרחון. כאן רואים היטב את השכבות הכהות של האפר הוולקני בתוך הקרח, תזכורת לכך שIceland (איסלנד) היא ארץ שבה אש וקרח אינם סיסמה תיירותית אלא מציאות פיזית. יום כזה יכול להרגיש עמוס, אפילו מעייף, אבל הוא אחד הימים שבהם מבינים עד כמה המסלול הזה מגוון: בבוקר מפל בזלת, בצהריים קרחונים צפים, אחר הצהריים חוף שחור עם גושי קרח, ובערב חזרה לעיירה קטנה לארוחה חמה.

יום רביעי: מנוחה במים של Blue Lagoon (הלגונה הכחולה) וערב עירוני בReykjavik (רייקיאוויק)

אחרי כמה ימים של נהיגה, הליכות, רסס מפלים ורוחות, יום שמתחיל בBlue Lagoon (הלגונה הכחולה) מרגיש כמעט כמו הפסקה מתבקשת. המקום מפורסם מאוד, ולכן טבעי לחשוש שהוא יהיה תיירותי מדי, אבל בפועל הגודל של הלגונה מאפשר למצוא פינות רגועות יותר. המים החמים, הצבע החלבי-כחלחל, שדות הלבה מסביב והמסכה המינרלית יוצרים חוויה שונה מכל המעיינות הטבעיים הפראיים של הדרך. זהו מקום מסודר, נוח, יקר יחסית, ולעיתים מעט ממוסחר, אבל אחרי שלושה ימים של טבע אינטנסיבי הוא יכול להיות בדיוק מה שהגוף צריך. חשוב להשאיר מרכך בשיער לפני הכניסה למים, כי המינרלים עלולים לייבש אותו בצורה מורגשת.

אחרי הרחצה, כדאי להמשיך אל Reykjavik (רייקיאוויק) ולבחור לינה במיקום מרכזי. העיר אינה גדולה, וזה היתרון שלה: אפשר ללכת ברגל בין האתרים המרכזיים, לעצור לקפה, לאכול דגים טובים, לשוטט ברחובות צבעוניים ולהרגיש מעבר טבעי מהטבע הפתוח אל עיר קטנה ונעימה. אחד המקומות הבולטים הוא Hallgrimskirkja (כנסיית הדלגרים), כנסייה בעלת מראה ייחודי מאוד שמזכירה במידה מסוימת עמודי בזלת. העלייה למגדל מעניקה תצפית יפה על הגגות הצבעוניים של העיר ועל קו החוף, והיא מומלצת במיוחד למי שמגיע בשעות שבהן הראות טובה.

מהכנסייה אפשר לרדת אל Skolavordustigur Rainbow Street (רחוב הקשת סקולאבורדוסטיגור), להמשיך לכיוון Laugavegur (רחוב לאוגאווגור), ולשלב גם את Harpa Concert Hall (אולם הקונצרטים הרפה) ואת Sun Voyager (פסל נוסע השמש) שעל הטיילת. Reykjavik (רייקיאוויק) אינה מתחרה בעוצמה של הקרחונים והמפלים, אבל היא נותנת לטיול שכבה עירונית חשובה: מסעדות, חנויות, נמל, אמנות רחוב, קו מים פתוח ואווירה צפונית רגועה. אחרי ימים שבהם כל עצירה תלויה ברוח ובגשם, יש משהו נעים מאוד בערב שבו פשוט הולכים ברחוב, בוחרים מקום לאכול, ונותנים לעיר לסגור את היום בקצב איטי יותר.

יום חמישי: Snaefellsnes Peninsula (חצי האי סנייפלסנס), ההר המצולם, צוקים וכנסייה שחורה

הנסיעה אל Snaefellsnes Peninsula (חצי האי סנייפלסנס) מוסיפה לטיול גוון אחר. אחרי החוף הדרומי והקרחונים, האזור הזה מרגיש מרוכז יותר, כמעט כמו גרסה קטנה של Iceland (איסלנד): הרים, חופים, מפלים, צוקים, כפרים, כנסיות ונקודות צילום מפורסמות. הדרך עצמה יפה, וכדאי לא להתייחס אליה רק כמעבר. עצירות קטנות ליד נמלים, שדות, תצפיות ומפלים מקומיים הופכות את היום לנעים גם לפני שמגיעים לאתרים הגדולים.

הנקודה המפורסמת ביותר באזור היא Kirkjufell (קירקיופל), הר חרוטי כמעט מושלם שמוכר מאוד מצילומים. לצד ההר נמצא Kirkjufellsfoss (מפל קירקיופלספוס), והשילוב ביניהם יוצר את אחת התמונות האייקוניות ביותר של Iceland (איסלנד). המקום יפה מאוד, אבל גם פופולרי מאוד, ולכן כדאי להגיע בסבלנות ולא לצפות להיות לבד. החוויה אינה רק לצלם את הזווית המוכרת, אלא להסתכל על ההר גם מהכביש, מהעיירה הסמוכה ומהמרחב הפתוח שמסביב.

בהמשך היום כדאי לשלב את אזור Snaefellsjokull National Park (הפארק הלאומי סנייפלסיוקול), את הצוקים של Arnarstapi (ארנרסטאפי) ואת Gatklettur Stone Arch (קשת האבן גטקלטור). ההליכה לאורך החוף בArnarstapi (ארנרסטאפי) יפה במיוחד מפני שהיא משלבת ים גועש, ציפורים, סלעים שחורים וקשתות טבעיות. אם יש מזל, אפשר לראות תנועה של בעלי חיים במים, אבל גם בלי זה המקום נותן תחושה של קצה יבשת. כאן Iceland (איסלנד) נראית פחות כמו גלויה מסודרת ויותר כמו מפגש בין רוח, מים וסלע.

לקראת סוף היום אפשר לעצור בBudakirkja (כנסיית בודיר), הכנסייה השחורה הקטנה שהפכה לאחד הסמלים המצולמים של האזור. היא אינה אטרקציה גדולה במובן הקלאסי, אבל המיקום שלה, הצבע השחור, השטח הפתוח והרקע ההררי נותנים לה נוכחות חזקה. זה מקום קצר, שקט, ויפה במיוחד למי שאוהב צילום, אווירה ונקודות קטנות שמספרות סיפור בלי צורך בהרבה מילים.

יום שישי: חזרה אל Reykjavik (רייקיאוויק) וסיום רגוע בSky Lagoon (סקיי לגון)

היום האחרון מתאים פחות לריצה בין אתרים ויותר לסגירת מעגל. אפשר להתחיל בארוחת בוקר רגועה באזור Reykjavik (רייקיאוויק), לעבור ליד Old Harbour (הנמל הישן), להציץ שוב בטיילת או להשלים קניות קטנות במרכז העיר. אחרי כמה ימים של כבישים פתוחים, יש משהו נכון ביום שלא דורש עשרות עצירות. במקום זה, כדאי לבחור חוויה אחת טובה שתסיים את הטיול בתחושה נעימה.

Sky Lagoon (סקיי לגון) היא בחירה מצוינת לסיום כזה. בניגוד לBlue Lagoon (הלגונה הכחולה), שמרגישה יותר אייקונית ומינרלית, Sky Lagoon (סקיי לגון) מציעה חוויה אלגנטית יותר ליד הים, עם בריכת אינפיניטי, מים חמים וטקס של כמה שלבים הכולל טבילה קרה, סאונה, ערפל קר, פילינג, חדר אדים ומקלחת. זו חוויה מסודרת מאוד, אבל היא מרגישה פחות כמו עצירת חובה תיירותית ויותר כמו דרך לסיים את המסע בגוף רגוע. אם רוצים לשלב אותה ביום האחרון בלי לחץ, כדאי להזמין מראש ולבדוק שעות זמינות. מי שמתכנן להוסיף לגונה, סיור או פעילות עירונית יכול לבדוק כאן מה זמין באזור רייקיאוויק.

טבלת המלצות מסכמת למסלול באיסלנד

טיפים חשובים לפני שיוצאים לדרך

טיול כזה בIceland (איסלנד) דורש תכנון, אבל לא תכנון נוקשה מדי. חשוב להזמין מראש מקומות לינה באזורים שבהם היצע המלונות מוגבל, בעיקר סביב Vik (ויק), Skaftafell (סקאפטאפל) וJokulsarlon Glacier Lagoon (לגונת הקרחונים יוקולסרלון). כדאי לבדוק מראש שעות פתיחה של מסעדות, כי מחוץ לעיר לא תמיד קל למצוא אוכל בשעות מאוחרות או מוקדמות. בגדים עמידים למים הם לא המלצה כללית אלא ציוד בסיסי, במיוחד אם מתכננים להתקרב לSeljalandsfoss (סליאלנדספוס), Skogafoss (סקוגפוס) או לחופים פתוחים. בקיץ, מסכת שינה יכולה להיות ההבדל בין לילה סביר ללילה שבו האור לא נותן לגוף להירגע.

עוד דבר שכדאי להבין מראש הוא שבIceland (איסלנד) לא כל מקום חייב להיות “הכי יפה” כדי להיות משמעותי. לפעמים העצירה הקטנה ליד שדה תורמוסים, הסוס שעומד ליד הגדר, הכריך הפשוט מול חוף שחור, או הקפה בתחנת דלק בדרך אל מפל, נשארים בזיכרון לא פחות מהאתרים המפורסמים. זהו יעד שבו המסלול הרשמי חשוב, אבל מה שקורה בין התחנות חשוב לא פחות. מי שמגיע עם גישה גמישה, ביגוד נכון וסבלנות למזג האוויר, מקבל טיול שמרגיש גדול בהרבה משישה ימים.

בסופו של דבר, מסלול דרך Golden Circle (מעגל הזהב), South Coast (החוף הדרומי), Vatnajokull National Park (הפארק הלאומי ואטניוקול), Reykjavik (רייקיאוויק) וSnaefellsnes Peninsula (חצי האי סנייפלסנס) נותן טעימה עמוקה ומגוונת מאוד מIceland (איסלנד). הוא משלב בין אתרים מפורסמים לבין רגעים קטנים, בין טבע פראי לנוחות עירונית, בין קור קרחוני למים חמים, ובין כבישים ארוכים לעצירות קצרות שמרגישות כמו מתנה. זהו מסוג הטיולים שלא נגמרים כשמחזירים את הרכב, כי התמונות, הרעש של המפלים, האור הלילי והחול השחור ממשיכים ללוות עוד הרבה אחרי החזרה הביתה.

קישורי מיקום למקומות שהוזכרו במאמר