בוסניה והרצגובינה (Bosnia and Herzegovina): רוד טריפ בין יאיצה (Jajce), מוסטר (Mostar), מפלים, כפרים עתיקים וההרים של לוקומיר (Lukomir)

בוסניה והרצגובינה (Bosnia and Herzegovina) היא אחת מאותן מדינות שמטיילים רבים מגלים מאוחר מדי. כולם מכירים מישהו שטייל בקרואטיה (Croatia), בסלובניה (Slovenia), במונטנגרו (Montenegro), ביוון (Greece) או באלבניה (Albania), אבל איכשהו בוסניה והרצגובינה (Bosnia and Herzegovina) עדיין נשארת בצל. אולי בגלל ההיסטוריה הכואבת, אולי בגלל שהיא פחות משווקת, ואולי פשוט מפני שהיא לא מתאמצת להיות יעד נוצץ. אבל דווקא שם, בין כפרים הרריים, מפלים טבעיים, אגמים שקטים, ערים עות'מאניות, גשרים עתיקים ונופים שנראים כאילו לא שייכים לאירופה המוכרת, מסתתר אחד המסעות המפתיעים ביותר באזור הבלקן (Balkans).

הטיול הזה מתאים במיוחד למי שאוהב רוד טריפ עם תחושת גילוי. לא מסלול מלוטש שבו כל תחנה עמוסה תיירים, אלא מסע שבו לפעמים הדרך ריקה, האגם נראה נטוש, סירות מחכות לעונה הבאה, כפר הררי מופיע אחרי שעות הליכה, וכל מקום מרגיש כאילו הגעתם אליו רגע לפני ששאר העולם גילה אותו. מחוץ לעונת התיירות, במיוחד בסתיו ובתחילת החורף, בוסניה והרצגובינה (Bosnia and Herzegovina) מקבלת אופי כמעט קולנועי: חלק מהאתרים שקטים לגמרי, מקומות קיץ נראים כאילו הזמן עצר בהם, ומזג האוויר משנה את הנוף בכל כמה שעות נסיעה. מי שרוצה לבדוק מראש סיורים, חוויות והזמנות שמתאימות לאזור יכול לעשות זאת כאן בצורה נוחה.

למה להתחיל דווקא ביאיצה (Jajce)

הרבה מטיילים מתחילים את ההיכרות עם בוסניה והרצגובינה (Bosnia and Herzegovina) בסרייבו (Sarajevo) או במוסטר (Mostar), אבל פתיחה ביאיצה (Jajce) מעניקה למסע טון אחר לגמרי. זו עיירה קטנה יחסית, השוכנת בלב אזור כפרי, במרחק של כמה שעות נסיעה מסרייבו (Sarajevo). היא לא מרגישה כמו יעד שנבנה סביב תיירים, אלא כמו מקום שממשיך להתנהל בקצב שלו, ובמקרה מחזיק בתוכו אחד המראות היפים במדינה: מפל פליבה (Pliva Waterfall), מפל טבעי שנופל ממש בקצה המרכז ההיסטורי.

המרכז של יאיצה (Jajce) קטן ונעים, ואפשר לעבור בו די מהר, אבל לא כדאי למהר מדי. הרחובות, הבתים, השרידים ההיסטוריים והמבצר שמעל העיר יוצרים תחושה של מקום שחי בין תקופות. מעל העיירה נמצאת מצודת יאיצה (Jajce Fortress), שמזכירה את חשיבותה של העיר בעבר כבירה של הממלכה הבוסנית. מתחתיה, מפל פליבה (Pliva Waterfall) מוסיף לעיר מראה כמעט אגדי. גם ביום אפור או גשום, ואולי דווקא ביום כזה, המפל מעניק ליאיצה (Jajce) תחושה של כפר מתוך אגדה כהה יותר, פחות מתוקה ויותר מסתורית.

הקסם של יאיצה (Jajce) נובע גם מהעובדה שהיא לא גדולה מדי. אין בה תחושת עומס, ולא צריך רשימת אתרים ארוכה כדי ליהנות. מספיק ללכת במרכז, להתקרב למפל, לעלות לתצפית, לשים לב לאופן שבו העיר יושבת בין מים, אבן וגבעות, ואז לצאת אל האזור שמסביבה. שם, מחוץ למרכז, מתחילה אחת החוויות היפות של צפון-מרכז בוסניה והרצגובינה (Bosnia and Herzegovina).

טחנות המים מלינצ'יצ'י (Mlinčići Watermills) ואגמי פליבה (Pliva Lakes): יופי שקט מחוץ לעונה

במרחק קצר מיאיצה (Jajce) נמצאות טחנות המים מלינצ'יצ'י (Mlinčići Watermills), קבוצת טחנות עץ קטנות שנבנו על המים ונראות כאילו יצאו מתוך ספר ילדים ישן. זהו מקום קטן, מתוק ומאוד פוטוגני, אך הוא אינו רק תפאורה. הוא מזכיר את החיים הכפריים של האזור ואת הקשר בין מים, עבודה ויומיום. הטחנות עצמן אינן דורשות ביקור ארוך, אבל הן משתלבות נהדר במסלול סביב אגמי פליבה (Pliva Lakes).

אגמי פליבה (Pliva Lakes) מקבלים אופי שונה מאוד לפי העונה. בקיץ אפשר לדמיין כאן סירות, קיאקים, משפחות, מים מלאי פעילות ואווירת נופש מקומית. אבל בסתיו, במיוחד כאשר העונה כבר נגמרה, המקום כמעט מתרוקן. הכלים של הקיץ עדיין שם: סירות, פדלים, מתקנים, כיסאות או אזורי ישיבה, אבל האנשים נעלמו. התחושה שנוצרת מיוחדת מאוד, כמעט כמו אתר נופש שנרדם באמצע משפט. זה לא עצוב בדיוק, אלא מוזר, שקט ומעט סוריאליסטי.

מי שמחפש אווירה תיירותית קלאסית אולי יעדיף להגיע בעונה חמה יותר, אבל מי שאוהב מקומות עם מצב רוח, ימצא באגמי פליבה (Pliva Lakes) מחוץ לעונה משהו שקשה למצוא בקיץ. המים, השקט, הכלבים המשוטטים, הסירות שמחכות והיעדר הקהל יוצרים תחושה חזקה של מקום שחי במחזוריות: בקיץ הוא מלא, בסתיו הוא ננטש כמעט לגמרי, ובאביב הוא מתעורר שוב.

אגם ראמה (Rama Lake): נוף מרהיב עם תחושת קיץ שנשארה מאחור

אחד המקומות שמוסיפים למסלול עומק לא צפוי הוא אגם ראמה (Rama Lake), הנמצא באזור פרוזור-ראמה (Prozor-Rama). זהו אגם גדול ויפהפה, עם מים שמשנים צבע לפי מזג האוויר, כפרים קטנים ונופים פתוחים. בעונות חמות יותר הוא מושך מבקרים מהאזור וממדינות שכנות, אבל בסתיו ובתחילת החורף התחושה משתנה לחלוטין. חלקים מהאגם עשויים להיראות כאילו המים נסוגו, סירות נשארות על אדמה חשופה, ומקומות שנועדו לקיץ נראים פתאום כמו תפאורה שהקהל עזב אותה.

דווקא התחושה הזאת הופכת את אגם ראמה (Rama Lake) למעניין כל כך. זה לא רק מקום יפה, אלא מקום שממחיש את העונתיות של הטיול בבוסניה והרצגובינה (Bosnia and Herzegovina). בקיץ הוא כנראה מלא יותר, פעיל יותר וצבעוני יותר. בסתיו הוא שקט, מעט מלנכולי, ויפה בצורה אחרת. הסירות שמחכות למים, השקט על החוף והמרחב הפתוח יוצרים תחושה של מקום שנשאר לבד עם עצמו. למי שאוהב לצלם, לחשוב או פשוט לעמוד מול נוף בלי רעש, זו עצירה נהדרת.

באזור אגם ראמה (Rama Lake) כדאי לשלב גם את שצ'יט (Šćit), חצי אי קטן ומוכר בזכות המנזר הפרנציסקני בשצ'יט (Franciscan Monastery Šćit). גם אם לא נכנסים לביקור ארוך, עצם הנסיעה באזור מוסיפה למסלול תחושה כפרית ושקטה. זהו מקום שלא תמיד נכנס למסלולי טיול קלאסיים במדינה, אבל הוא מתאים מאוד לרוד טריפ שמחפש פינות פחות צפויות.

המעבר אל מוסטר (Mostar): כשסתיו הופך כמעט לאביב

הדרך דרומה לכיוון מוסטר (Mostar) היא אחד החלקים היפים במסע, משום שהיא מרגישה כמו מעבר בין עונות. ככל שמתקרבים להרצגובינה (Herzegovina), הנוף נעשה ירוק יותר, האור משתנה, והאווירה מתרככת. אחרי ימים של גשם, אגמים קרים ועיירות שקטות, מוסטר (Mostar) יכולה להרגיש כמעט כמו כניסה לאזור אחר לגמרי. הטמפרטורה, הצבעים, האדריכלות והאור כולם משתנים, ומזכירים שבוסניה והרצגובינה (Bosnia and Herzegovina) היא מדינה קטנה יחסית אך מגוונת מאוד.

מוסטר (Mostar) היא ללא ספק אחת הערים היפות והמפורסמות במדינה. כאן כבר מרגישים יותר תיירות, במיוחד בהעיר העתיקה של מוסטר (Mostar Old Town), שבה חנויות מזכרות, בתי קפה, מסעדות וסמטאות אבן מובילות אל הסמל הגדול של העיר: הגשר הישן (Stari Most). הגשר מקשר בין שתי גדות נהר נרטבה (Neretva River), והוא הרבה יותר מאטרקציה פוטוגנית. הוא סמל של העיר, של ההיסטוריה שלה, של ההרס שעברה ושל השיקום שבא אחריו.

בקיץ אפשר לראות לעיתים קופצים מהגשר אל הנהר שמתחתיו, מסורת תיירותית ומקומית שהפכה לחלק מהמופע של העיר. מחוץ לעונה, כאשר פחות אנשים מסתובבים והטמפרטורות נמוכות יותר, הגשר מרגיש שונה. הוא שקט יותר, רציני יותר, ואולי קל יותר להעריך את הנוכחות שלו בלי ההמולה. כדאי להקדיש למוסטר (Mostar) לפחות לילה אחד, משום שהעיר משתנה מאוד אחרי שטיולי היום עוזבים. בערב, הסמטאות נעשות רכות יותר, האור על האבנים משתנה, והגשר הישן (Stari Most) מקבל נוכחות כמעט פיוטית.

היתרון הגדול של מוסטר (Mostar) הוא לא רק העיר עצמה, אלא מה שנמצא סביבה. בתוך שעה נסיעה בערך אפשר להגיע לכמה מהאתרים המרשימים ביותר של הרצגובינה (Herzegovina): מפלי קרביצה (Kravica Waterfalls), פוצ'יטל (Počitelj) ובלגאי (Blagaj). לכן, במקום לראות במוסטר (Mostar) תחנה קצרה, עדיף לראות בה בסיס למסלול עומק באזור.

מפלי קרביצה (Kravica Waterfalls): הטבע שמפתיע גם מי שכבר ראה מפלים מפורסמים

במרחק נסיעה נוח ממוסטר (Mostar) נמצאים מפלי קרביצה (Kravica Waterfalls), אחד מאתרי הטבע המרשימים ביותר בבוסניה והרצגובינה (Bosnia and Herzegovina). מי ששומע עליהם בפעם הראשונה עשוי לא לצפות להרבה, אבל ההגעה למקום משנה את התחושה מהר מאוד. מדובר במערכת רחבה של מפלים הנופלים אל בריכת מים טבעית, מוקפים בצמחייה, סלעים ואווירה דרמטית. יש בהם משהו שמזכיר אתרי מים מפורסמים יותר באזור, אך היתרון הגדול הוא שהחוויה יכולה להיות הרבה יותר רגועה כאשר מגיעים מחוץ לעונה.

ההשוואה הטבעית היא לעיתים אל אגמי פליטביצה (Plitvice Lakes) בקרואטיה (Croatia), אבל מפלי קרביצה (Kravica Waterfalls) מציעים חוויה פחות מסודרת, פחות ממוסגרת ולעיתים הרבה פחות עמוסה. בקיץ המקום יכול להיות פופולרי מאוד, עם רחצה, מסעדות ואווירת בילוי, אך בסתיו או באביב אפשר ליהנות ממנו כמעט לבד. הרעש של המים, הירוק סביב והמרחב הפתוח יוצרים תחושה שהמקום גדול בהרבה מהזמן שמקדישים לו בפועל.

כדאי להגיע למפלי קרביצה (Kravica Waterfalls) עם מספיק זמן, לא רק כדי לצלם ולצאת. אם מזג האוויר מאפשר, כדאי ללכת מעט באזור, לשבת מול המים ולתת למקום לעבוד לאט. זהו אתר שמתאים כמעט לכל סוג מטייל, אך במיוחד למי שמחפש את הצד הטבעי והמרשים של הרצגובינה (Herzegovina). מי שמתכנן לשלב את האזור במסלול יכול לבדוק כאן אפשרויות לסיורים ופעילויות סביב מוסטר והרצגובינה.

פוצ'יטל (Počitelj): כפר אבן שמרגיש כאילו הזמן שכח אותו

אחת ההפתעות הגדולות באזור מוסטר (Mostar) היא פוצ'יטל (Počitelj), כפר אבן מבוצר היושב על מדרון מעל העמק. יש מקומות שמרשימים בזכות גודל, ויש מקומות שמרשימים בזכות תחושת זמן. פוצ'יטל (Počitelj) שייך לסוג השני. הבתים, הסמטאות, החומות, המסגד והמגדלים יוצרים תחושה כאילו נכנסתם לתוך תקופה אחרת. זהו כפר קטן יחסית, אבל האופי שלו עוצמתי מאוד.

העלייה אל מבצר פוצ'יטל (Počitelj Fortress) היא חלק בלתי נפרד מהחוויה. ככל שמטפסים, הנוף נפתח והכפר מתגלה מלמעלה: אבנים ישנות, גגות, מדרונות, נהר מרחוק ותחושה שהמבנה כולו נולד מתוך ההר. קשה להאמין שמקום כזה אינו מופיע בכל רשימת יעדים אירופית. מצד שני, אולי דווקא השקט היחסי שלו הוא חלק מהקסם. אם מוסטר (Mostar) היא הגלויה המפורסמת, פוצ'יטל (Počitelj) הוא הסוד שנשאר למי שמוכן לצאת מעט מהמסלול הברור.

הכפר מתאים לעצירה של שעה עד שעתיים, אך מטיילים שאוהבים צילום, היסטוריה ואווירה יכולים בקלות להישאר יותר. כדאי להגיע בנעליים נוחות, משום שהשבילים מאבן יכולים להיות תלולים ולא תמיד חלקים. מחוץ לעונה, החוויה עשויה להיות חזקה במיוחד: פחות אנשים, יותר שקט, ותחושה שהכפר באמת שייך לעצמו.

בלגאי (Blagaj) ובית הדרווישים בבלגאי (Blagaj Tekija): מים, מצוק ושקט רוחני

תחנה נוספת באזור מוסטר (Mostar) היא בלגאי (Blagaj), כפר קטן שהתפרסם בזכות בית הדרווישים בבלגאי (Blagaj Tekija). המבנה יושב למרגלות מצוק גדול, ממש ליד מקור נהר בונה (Buna River), היוצא מתוך מערה עמוקה. המראה של המים הצלולים, המצוק הענק והמבנה הלבן יוצר אחד הדימויים היפים ביותר בבוסניה והרצגובינה (Bosnia and Herzegovina).

אבל בלגאי (Blagaj) אינו רק מקום יפה לצילום. בית הדרווישים בבלגאי (Blagaj Tekija) הוא אתר בעל משמעות רוחנית, הקשור למסדרים סופיים ולמסורת של התבוננות, תפילה ושקט. גם מי שמגיע בלי רקע דתי או היסטורי יכול להרגיש את הכוח של המיקום. יש כאן שילוב מדויק בין טבע ואדריכלות: המבנה אינו משתלט על הנוף, אלא נראה כאילו הוא נשען עליו בעדינות.

כדאי להגיע לבלגאי (Blagaj) בשעה רגועה, אם אפשר, ולהימנע משעות עומס. המקום קטן יחסית, וכאשר יש הרבה מבקרים, החוויה נעשית פחות אינטימית. אם מגיעים ברגע שקט, אפשר לשבת ליד המים, להקשיב לזרימה, להתבונן במצוק ולהבין למה האזור סביב מוסטר (Mostar) נחשב לאחד העשירים והמגוונים במדינה.

קונייץ (Konjic): עיר קטנה על נהר נרטבה (Neretva River)

לאחר הפרידה ממוסטר (Mostar), הדרך צפונה מובילה אל קונייץ (Konjic), עיר קטנה היושבת גם היא על גדות נהר נרטבה (Neretva River). כמו מוסטר (Mostar), גם כאן הנהר מחלק את העיר לשניים, אך האווירה שונה לחלוטין. קונייץ (Konjic) שקטה יותר, פחות תיירותית, פחות דרמטית, ודווקא בגלל זה היא מעניינת. הגשרים, המים, הרחובות וההרים מסביב יוצרים תחושה של עיר מעבר, מקום שנמצא בדרך אך ראוי לעצירה בפני עצמו.

הסמל הבולט של העיר הוא הגשר הישן בקונייץ (Konjic Old Bridge), גשר אבן עות'מאני המשקיף אל המים הצלולים של הנהר. הוא אינו מפורסם כמו הגשר הישן (Stari Most) במוסטר (Mostar), אבל יש בו יופי פשוט ונעים. סביבו אפשר להרגיש שוב את הצד הפחות עמוס של בוסניה והרצגובינה (Bosnia and Herzegovina): עיר קטנה, נהר יפה, הרים קרובים וקצב שלא מנסה להרשים בכוח.

מקונייץ (Konjic) מתחיל גם אחד הפרקים המיוחדים ביותר במסלול: הדרך אל הכפרים ההרריים של ביילאשניצה (Bjelašnica), ובראשם לוקומיר (Lukomir). זו כבר אינה חוויה עירונית או אפילו כפרית רגילה, אלא כניסה לאזור הררי שבו הדרך, מזג האוויר והעונה קובעים את הכללים.

מאומוליאני (Umoljani) אל לוקומיר (Lukomir): הליכה אל הכפר הגבוה במדינה

לוקומיר (Lukomir) נחשב לכפר הגבוה ביותר בבוסניה והרצגובינה (Bosnia and Herzegovina), והוא אחד המקומות המרשימים ביותר במדינה למי שמוכן להתאמץ מעט. בקיץ אפשר להגיע אליו ברכב, אם כי הדרך אינה תמיד נוחה. מחוץ לעונה, במיוחד כאשר מזג האוויר מתקרר והדרכים נעשות מאתגרות, הניסיון להגיע ברכב רגיל עשוי להיות לא חכם. לכן אחת האפשרויות הטובות היא להגיע אל אומוליאני (Umoljani) ולצאת משם להליכה של כ-8 קילומטרים לכיוון לוקומיר (Lukomir).

ההליכה בין אומוליאני (Umoljani) ללוקומיר (Lukomir) היא לא רק מעבר בין שני כפרים. זו חוויה של נוף פתוח, הרים, שקט כמעט מוחלט ותחושה נדירה של מרחב. לאורך הדרך אפשר לעבור שעות בלי לפגוש כמעט אף אדם, במיוחד מחוץ לעונה. ההרים של ביילאשניצה (Bjelašnica) נפתחים לכל כיוון, והתחושה היא לא של עוד מסלול מסומן היטב ומלא מטיילים, אלא של כניסה אל אזור שעדיין שייך בעיקר לעצמו.

כאשר מגיעים ללוקומיר (Lukomir), מבינים למה המקום שווה את המאמץ. בתי האבן, הגגות, המיקום הדרמטי, הנוף אל ההרים והתחושה שהכפר מנותק מהעולם המודרני יוצרים מראה שקשה לשכוח. זה מסוג המקומות שנראים כמעט לא אמיתיים, כאילו הם קיימים בסרט או בזיכרון של תקופה אחרת. מי שמגיע אחרי שבוע של נסיעה במדינה עשוי להרגיש כאן את רגע השיא: לא מפני שזה המקום הכי מפורסם, אלא מפני שהוא מרגיש כמו גילוי אישי.

חשוב להגיע מוכנים. מזג האוויר יכול להשתנות, הדרך אינה מתאימה לכל עונה, ויש לבדוק מראש אם יש מקומות פתוחים בכפר. כדאי להצטייד במים, אוכל, בגדים חמים ונעליים טובות. אם אין ניסיון בהליכות הרריות או אם התנאים לא ברורים, עדיף לשקול הדרכה מקומית. לוקומיר (Lukomir) הוא מקום נפלא, אבל הוא אינו אתר עירוני נוח. חלק מהיופי שלו נובע בדיוק מהעובדה שהוא דורש מאמץ וכבוד לתנאי השטח.

קניון ראקיטניצה (Rakitnica Canyon) והרי ביילאשניצה (Bjelašnica Mountains): הצד הפראי יותר של המסלול

בסביבת לוקומיר (Lukomir) נמצא גם קניון ראקיטניצה (Rakitnica Canyon), אחד הנופים הדרמטיים של האזור. לא כל מטייל חייב לשלב אותו לעומק, אך עצם הקרבה שלו מוסיפה להבנה של המרחב. הרי ביילאשניצה (Bjelašnica Mountains) אינם רק רקע יפה לכפר, אלא אזור טבע רחב, פראי לעיתים, שבו ההרים, העמקים והכפרים מספרים סיפור אחר לגמרי מזה של הערים המוכרות במדינה.

מי שמגיע לכאן בקיץ יכול לשלב מסלולים ארוכים יותר, הליכות נוף וטיולי יום מגוונים. מחוץ לעונה, צריך להיות זהירים הרבה יותר. הדרכים עשויות להיות בוציות, מושלגות או לא נגישות, והמרחקים מרגישים גדולים יותר כאשר אין כמעט אנשים בסביבה. מצד שני, דווקא העונה השקטה מעניקה למקום עוצמה מיוחדת. כאשר אתם עומדים מול ההרים ואין סביבכם תנועה, מוזיקה, דוכנים או קבוצות, קל להבין למה בוסניה והרצגובינה (Bosnia and Herzegovina) מצליחה להפתיע כל כך את מי שנותן לה הזדמנות.

איך לבנות מסלול רוד טריפ חכם בבוסניה והרצגובינה (Bosnia and Herzegovina)

מסלול של שבוע יכול להתחיל ביאיצה (Jajce), עם ביקור במפל פליבה (Pliva Waterfall), טחנות המים מלינצ'יצ'י (Mlinčići Watermills) ואגמי פליבה (Pliva Lakes). משם אפשר להמשיך אל אגם ראמה (Rama Lake) ואל שצ'יט (Šćit), לפני שיורדים דרומה למוסטר (Mostar). באזור מוסטר (Mostar) כדאי להישאר לפחות שני לילות, כדי לראות את העיר עצמה וגם לשלב יום של מפלי קרביצה (Kravica Waterfalls), פוצ'יטל (Počitelj) ובלגאי (Blagaj).

לאחר מכן אפשר להמשיך לקונייץ (Konjic), ומשם לתכנן את החלק ההררי לכיוון אומוליאני (Umoljani) ולוקומיר (Lukomir). מי שמטייל בעונה חמה ועם רכב מתאים יוכל להיות גמיש יותר, ואילו מחוץ לעונה כדאי להשאיר מרווח גדול יותר, לבדוק מזג אוויר ולוודא שהדרכים עבירות. אם יש זמן נוסף, אפשר לשלב גם את סרייבו (Sarajevo) בתחילת או בסוף המסלול, כדי לקבל תמונה עירונית, היסטורית ותרבותית רחבה יותר של המדינה.

הדבר החשוב ביותר ברוד טריפ כזה הוא לא לנסות להפוך את בוסניה והרצגובינה (Bosnia and Herzegovina) לרשימת משימות. המדינה הזאת חזקה דווקא ברגעים שבין היעדים: כביש שמתפתל בין הרים, כפר קטן בלי תיירים, אגם נטוש בסתיו, כלב שמצטרף להליכה, או גשר עתיק בעיר שכמעט ריקה. ככל שמשאירים יותר מקום לבלתי מתוכנן, כך המסע נעשה עשיר יותר. אם רוצים לתכנן חלק מהמסלול מראש, אפשר לבדוק כאן סיורים, כרטיסים וחוויות שמתאימים לבוסניה והרצגובינה.

טבלת המלצות לרוד טריפ בבוסניה והרצגובינה (Bosnia and Herzegovina)

למי מתאים המסלול הזה

רוד טריפ כזה בבוסניה והרצגובינה (Bosnia and Herzegovina) מתאים למטיילים שאוהבים לגלות יעדים לפני שהם הופכים למסלול המוני. הוא מתאים למי שנהנה מנהיגה, עצירות ספונטניות, ערים קטנות, טבע, כפרים, הליכות בהרים ואתרים עם אופי לא מלוטש. זה אינו מסלול למי שמחפש נוחות מושלמת, תשתית תיירותית מפותחת בכל מקום או מזג אוויר צפוי. מחוץ לעונה, חלק מהאתרים יכולים להיות שקטים מאוד, ולעיתים כמעט נטושים. יש מי שיראה בזה חיסרון, אבל למטיילים מסוימים זו בדיוק הסיבה להגיע.

המסלול מתאים במיוחד למי שכבר טייל ביעדים מוכרים יותר באזור הבלקן (Balkans) ורוצה משהו פחות צפוי. אם קרואטיה (Croatia) ומונטנגרו (Montenegro) מציעות קווי חוף מפורסמים ונופים שכבר הפכו לחלק מהדמיון התיירותי של אירופה, בוסניה והרצגובינה (Bosnia and Herzegovina) מציעה משהו מחוספס יותר, שקט יותר ולעיתים מרגש יותר. היא לא תמיד קלה לעיכול, אבל היא מאוד אמיתית.

בסופו של דבר, מה שנשאר מהטיול הוא לא רק רשימת המקומות. נשארת התחושה של מדינה שהפתיעה בכל יום מחדש: יאיצה (Jajce) עם מפל בלב העיר, אגם ראמה (Rama Lake) שנראה כאילו הקיץ ברח ממנו, מוסטר (Mostar) שהצדיקה את המוניטין שלה, מפלי קרביצה (Kravica Waterfalls) שהתגלו כטבע מרשים בהרבה מהציפיות, פוצ'יטל (Počitelj) שנראה כמו כפר מעידן אחר, בלגאי (Blagaj) שנוגע בשקט, ולוקומיר (Lukomir) שמוכיח שיש עדיין מקומות באירופה שמרגישים כמעט לא אמיתיים. זו בדיוק הסיבה שכאשר מסיימים שבוע בבוסניה והרצגובינה (Bosnia and Herzegovina), קשה לא לשאול איך ייתכן שלא סיפרו לנו על כל זה קודם.