מסלול שבועיים באלבניה (Albania): מהאלפים האלבניים עד הריביירה

אלבניה (Albania) היא יעד שמתגלה טוב יותר כאשר לא מנסים להבין אותו ביום או יומיים. זו מדינה של מעברים חדים: בבוקר אפשר לעמוד מול פסגות מושלגות בהאלפים האלבניים (Albanian Alps), בערב לאכול ארוחה כפרית מחומרי גלם מקומיים, וכעבור כמה ימים לרדת אל חופים כחולים, ערי אבן עתיקות ואתרים ארכיאולוגיים שנראים כאילו נשארו פתוחים בין ההרים לים. בגלל הגיוון הזה, מסלול של שבועיים הוא דרך מצוינת להכיר את המדינה בפעם הראשונה בלי להרגיש שמוותרים על אחד הצדדים החשובים שלה.

המסלול האידיאלי באלבניה (Albania) משלב שלושה עולמות שונים: הצפון ההררי סביב ת׳ת (Theth), ולבונה (Valbona) ואגם קומאן (Komani Lake); המרכז התרבותי והקולינרי עם קרויה (Krujë), טירנה (Tirana), בראט (Berat) ורושניק (Roshnik); והדרום הים־תיכוני עם ג׳ירוקסטרה (Gjirokastër), סרנדה (Sarandë), בוטרינט (Butrint), קסאמיל (Ksamil), הימרה (Himarë), דרמי (Dhërmi), מפרץ גרמה (Grama Bay) וחוף ג׳יפה (Gjipe Beach). כל אחד מהאזורים האלה מרגיש כמעט כמו מדינה אחרת, ולכן השילוב ביניהם יוצר טיול עשיר ולא צפוי.

כדי ליהנות באמת ממסלול כזה, כדאי להגיע בחודשים החמים יותר ולשכור רכב לפחות לחלק מהטיול. בצפון, בחלקים מסוימים סביב ת׳ת (Theth) וולבונה (Valbona), תנאי הדרך והעונה חשובים במיוחד. בדרום, רכב מאפשר לעצור בעיירות חוף, במבצרים, במפרצים ובנקודות תצפית שלא תמיד נגישות בנוחות בתחבורה ציבורית. מי שמעדיף להימנע מנהיגה בכבישים הרריים יכול לשלב נהגים מקומיים או הסעות מאורגנות, במיוחד סביב מעבר ת׳ת ולבונה (Theth Valbona Pass) ומעבורת אגם קומאן (Komani Lake Ferry). אם רוצים לבדוק מראש סיורים, שייט, כרטיסים או חוויות שמתאימות לחלקים מהמסלול, אפשר לבדוק כאן אפשרויות רלוונטיות לטיול באלבניה.

פתיחה בצפון: למה ת׳ת (Theth) היא לא עוד כפר הררי

אחרי נחיתה באזור טירנה (Tirana), רבים מתפתים להתחיל מהבירה או מהחוף, אבל דווקא נסיעה צפונה אל ת׳ת (Theth) נותנת פתיחה חזקה ומרגשת יותר. הדרך עוברת דרך שקודרה (Shkodër), עיר צפונית ותיקה שאפשר לשלב בה עצירה קצרה, בעיקר בטירת רוזאפה (Rozafa Castle). מהחומות של הטירה נפתחת תצפית יפה אל העיר, אל המים ואל השטחים הירוקים סביב, והיא נותנת הקדמה טובה להיסטוריה של צפון אלבניה (Albania). עם זאת, במסלול של שבועיים לא חייבים להתעכב בה יום שלם; המטרה היא להגיע אל העמק ההררי של ת׳ת (Theth) לפני שהיום נגמר.

הדרך אל ת׳ת (Theth) היא חלק בלתי נפרד מהחוויה. היא יפה, אבל לא תמיד קלה. חלקים ממנה יכולים להיות צרים, משובשים או תלולים, ובתחילת העונה עדיין אפשר לראות שלג גבוה באזורים מסוימים. לכן חשוב להגיע עם רכב מתאים, לנהוג בזהירות או להיעזר בנהג מקומי שמכיר את הדרך. ככל שמתקרבים אל העמק, הנוף נפתח: פסגות חדות, ירוק עמוק, בתי הארחה קטנים, נהרות צלולים ושקט שקשה למצוא בערים. כבר ברגע הראשון מבינים שת׳ת (Theth) אינו רק יעד לטרקים, אלא מקום שבו כדאי להאט את הקצב.

בכפר עצמו מומלץ להתחיל בהליכה רגועה, בלי למהר למסלול הגדול. מגדל הנעילה של ת׳ת (Lock-in Tower of Theth), שמוכר גם כמגדל ההגנה של ת׳ת (Defense Tower of Theth), הוא אחד המקומות שמעניקים עומק תרבותי לאזור. זהו מבנה קטן אך משמעותי, הקשור למסורות החוקיות והחברתיות של ההרים הצפוניים, ובראשן מערכת המנהגים שנקראה קאנון (Kanun). הביקור בו אינו ארוך, אבל הוא משנה את הדרך שבה מסתכלים על הכפר: לא רק נוף יפה, אלא אזור עם היסטוריה מורכבת, קשרי משפחה, פיוס, סכסוכים וחיים בקהילה הררית מבודדת.

לא רחוק משם נמצאת כנסיית ת׳ת (Theth Church), אחד הסמלים המצולמים ביותר בכפר. היא פשוטה, לבנה, מוקפת הרים, ונראית כמו נקודה קטנה בתוך נוף עצום. מי שמגיע בשעות רכות של אור יקבל תמונות נהדרות, אבל מעבר לצילום, המקום מייצר רגע של שקט. כדאי להשאיר לפחות שני לילות בת׳ת (Theth), לא רק כדי לבצע מסלולים, אלא כדי ליהנות מארוחות ביתיות בבתי ההארחה, מהאוויר הקריר ומהתחושה שהזמן באזור הזה מתקדם אחרת.

העין הכחולה של ת׳ת (Blue Eye of Theth): מים קפואים, שביל יפה והרבה סבלנות

אחת ההליכות היפות באזור היא אל העין הכחולה של ת׳ת (Blue Eye of Theth). אין לבלבל אותה עם העין הכחולה ליד סרנדה (Blue Eye near Sarandë) בדרום המדינה; מדובר בשני מקומות שונים לגמרי. אל המעיין ההררי של ת׳ת (Theth) אפשר להגיע בכמה דרכים, והדרך הנוחה יותר מתחילה בדרך כלל אחרי נסיעה קצרה יחסית מהכפר לנקודת התחלה קרובה יותר. משם ממשיכים בהליכה של כשעה עד שעה וחצי, תלוי בקצב, בעונה ובמצב השביל.

המים בהעין הכחולה של ת׳ת (Blue Eye of Theth) קרים מאוד, גם בקיץ. יש מטיילים שקופצים לשחייה קצרה, אבל רבים מסתפקים בישיבה ליד המים, בצילום ובהפסקה בבית קפה קטן או בנקודת מנוחה סמוכה. הדרך לשם אינה קשה כמו מעבר ההרים לולבונה (Valbona), אבל היא עדיין דורשת נעליים נוחות, מים וסבלנות. מי שמגיע מוקדם יותר ביום עשוי ליהנות מהמקום לפני שמגיעים מטיילים נוספים, והחוויה שקטה בהרבה.

כדאי לשלב את ההליכה אל העין הכחולה של ת׳ת (Blue Eye of Theth) ביום נפרד מהמעבר לולבונה (Valbona). כך לא הופכים את הצפון למרוץ פיזי, אלא נותנים לגוף להתרגל להרים. אם מתכננים את המסלול עם נהג מקומי, אפשר לבקש מבית ההארחה לתאם את ההסעה לנקודת ההתחלה. מי שמטייל לבד ורוצה להבין את תנאי הדרך העדכניים, חשוב שישאל במקום ולא יסתמך רק על מידע ישן. בצפון אלבניה (Albania), מצב שביל יכול להשתנות בין עונות.

מעבר ת׳ת ולבונה (Theth Valbona Pass): היום שזוכרים גם אחרי הטיול

מעבר ת׳ת ולבונה (Theth Valbona Pass) הוא אחד ממסלולי ההליכה המפורסמים ביותר באלבניה (Albania), ובצדק. הוא מחבר בין שני עמקים הרריים מרשימים, עובר בנופים פתוחים של האלפים האלבניים (Albanian Alps), ומעניק תחושה של טיול אמיתי ולא רק ביקור באטרקציה. בדרך כלל מדובר ביום הליכה ארוך, סביב 15 קילומטרים, ולעיתים בין שש לשמונה שעות ואף יותר, בהתאם לנקודת ההתחלה, נקודת הסיום, מזג האוויר והכושר.

הדבר החשוב ביותר במסלול הזה הוא עונה. בתחילת הקיץ עדיין יכול להיות שלג משמעותי בצד של ולבונה (Valbona), ובסוף העונה תנאי מזג האוויר עלולים להשתנות במהירות. במצב של שלג או קרח, המסלול הופך טכני ומסוכן יותר, ולכן כדאי לבדוק מראש עם בתי ההארחה בשני הצדדים ועם מטיילים שיצאו ממש בימים האחרונים. בתקופות גבוליות, מדריך מקומי יכול להיות ההבדל בין יום יפה ומאתגר לבין סיכון מיותר. בעונת השיא, מטיילים מנוסים יכולים לעשות את המסלול לבד, אבל גם אז חשוב להגיע עם נעליים טובות, שכבות, מים ואוכל.

יש דרך לקצר מעט את היום: בחלק מהמקרים ניתן לקחת הסעה מנקודת הלינה לנקודת התחלה קרובה יותר, וגם בצד השני להיעזר בהסעה עד בית ההארחה. זה לא “מרמה” את המסלול, אלא התאמה חכמה למטיילים שאינם רוצים להוסיף שעות של הליכה על כביש או דרך עפר. בלילה שאחרי המסלול, ולבונה (Valbona) מרגישה כמו פרס. בתי ההארחה באזור מפוזרים יותר מאשר בת׳ת (Theth), והנוף רחב, פתוח ומרגיע. אחרי יום כזה, ארוחה חמה, מקלחת ושקט של עמק הררי הם בדיוק מה שצריך.

אגם קומאן (Komani Lake): המעבורת שהופכת מעבר ליום נוף

אחרי הלילה בולבונה (Valbona), אחת הדרכים היפות ביותר להמשיך דרומה היא דרך מעבורת אגם קומאן (Komani Lake Ferry). בדרך כלל נוסעים אל מסוף המעבורת באזור פיירזה (Fierza), ומשם שטים על פני אגם קומאן (Komani Lake) לכיוון קומאן (Koman). השייט אינו רק פתרון תחבורתי; הוא חוויה בפני עצמה. המים מקבלים גוון ירוק־טורקיז, ההרים סוגרים משני הצדדים, והתחושה מזכירה פיורד קטן באמצע הבלקן.

כדאי להזמין מקום מראש, במיוחד בעונה, ולוודא אם ממשיכים משם לשקודרה (Shkodër), לטירנה (Tirana) או לעצירה קולינרית באזור לז׳ה (Lezhë). חברות המעבורת מציעות לעיתים גם שילוב של הסעות, וזה יכול לחסוך הרבה כאב ראש. מי שמגיע ברכב שכור צריך לבדוק מראש את האפשרויות להעביר את הרכב או להחזיר אותו לפני החלק ההררי, בהתאם למסלול. אגם קומאן (Komani Lake) מתאים גם למטיילים שאינם עושים את מעבר ההרים, אך בהקשר של מסלול שבועיים הוא משתלב בצורה טבעית אחרי ולבונה (Valbona).

ההמלצה היא לא להתייחס ליום הזה כיום “מעבר” בלבד. שבו בחוץ אם אפשר, צלמו, הסתכלו על הכפרים הקטנים והמצוקים, ותנו לצפון להיפרד מכם לאט. השייט על אגם קומאן (Komani Lake) הוא אחד מאותם רגעים שבהם מבינים את העוצמה של הטבע האלבני: לא תמיד מלוטש, לא תמיד נגיש בקלות, אבל יפה בצורה שקשה לשכוח.

מריזי אי זנבה (Mrizi i Zanave): אלבניה דרך הצלחת

אחרי כמה ימים של הרים, הליכות ונסיעות, עצירה במריזי אי זנבה (Mrizi i Zanave) ליד פישטה (Fishtë) באזור לז׳ה (Lezhë) היא שינוי קצב מושלם. זהו אחד המקומות שמציגים את אלבניה (Albania) דרך אוכל, חקלאות, אירוח ואדריכלות כפרית יפה. המקום משלב מסעדה, לינה, ייצור מקומי וחוויית אגרו־תיירות, והוא מתאים במיוחד למטיילים שרוצים להבין את המטבח האלבני מעבר למנה אחת במסעדה עירונית.

החוויה במריזי אי זנבה (Mrizi i Zanave) בנויה על חומרי גלם מקומיים, מנות עונתיות, גבינות, ירקות, חמוצים, מאפים, בשרים, יין וקינוחים יצירתיים. זהו לא מקום שמרגיש כמו מסעדת תיירים רגילה, אלא כמו פרויקט שמנסה לחבר בין כפר, חקלאים, מטבח מודרני וזהות מקומית. מי שמגיע לכאן אחרי אגם קומאן (Komani Lake) מקבל מעבר מושלם מהטבע הפראי אל התרבות הקולינרית של האזור.

אם יש זמן, כדאי לשלב באזור גם את זדרימה (Zadrima), כפרים סמוכים וסטודיו מקומי לקרמיקה או עבודות יד. זהו חלק מהטיול שלא חייב להיות ארוך, אבל הוא מוסיף מגע אנושי מאוד למסלול. לא הכול באלבניה הוא חוף, הר או מבצר; לפעמים החוויה הזכורה ביותר היא ארוחה ארוכה, שיחה קצרה עם בעל עסק מקומי, או קנייה קטנה של עבודת יד שנעשתה באזור. מי שאוהב אוכל מקומי וחוויות כפריות יכול לבדוק כאן אפשרויות קולינריות וסיורי יום באלבניה.

קרויה (Krujë): היסטוריה, בזאר ומעבר יפה אל המרכז

בדרך חזרה לכיוון המרכז, קרויה (Krujë) היא עצירה טבעית. העיר יושבת על מדרון הררי, עם בזאר ישן, טירה, מוזיאון ונוף פתוח. הבזאר הישן של קרויה (Old Bazaar of Krujë) הוא מקום מצוין לקנות מזכרות איכותיות יותר מאשר מגנט אקראי: שטיחים קטנים, גילופי עץ, כלי נחושת, בדים, פריטים מסורתיים ועבודות יד. גם אם לא קונים הרבה, ההליכה בסמטה הצרה והמרוצפת יוצרת תחושה של מעבר בזמן.

מעל הבזאר נמצאת טירת קרויה (Krujë Castle), ובתחומה נמצא המוזיאון הלאומי ג׳רג׳ קסטריוטי סקנדרבג (Gjergj Kastrioti Skanderbeg National Museum). המוזיאון מוקדש לדמותו של סקנדרבג (Skanderbeg), הגיבור הלאומי של אלבניה (Albania), ולמאבק ההיסטורי נגד האימפריה העות׳מאנית. גם מי שאינו חובב מוזיאונים יכול ליהנות מהשילוב בין הסיפור הלאומי, האדריכלות והנוף. זו עצירה שלא דורשת יום שלם, אבל היא חשובה כדי להבין את הזהות ההיסטורית של המדינה.

אחרי הצפון והאוכל הכפרי, קרויה (Krujë) מחזירה את המסלול אל ההיסטוריה העירונית. היא גם מסמנת את המעבר לחלק רגוע יותר של הטיול: לילה או שניים בטירנה (Tirana), מנוחה, כביסה, מסעדות, מוזיאונים ושיטוט עירוני לפני שממשיכים דרומה. במסלול ארוך, ימי מנוחה כאלה חשובים לא פחות מהאטרקציות הגדולות.

טירנה (Tirana): הפסקה עירונית לפני הדרום

טירנה (Tirana) היא עיר שעדיף לפגוש אחרי כמה ימים במדינה, ולא רק כנקודת נחיתה. אחרי ההרים והכפרים, הבירה מקבלת משמעות אחרת. כיכר סקנדרבג (Skanderbeg Square), בונקארט 2 (Bunk’Art 2), בית העלים (House of Leaves), בלוקו (Blloku) והשוק החדש (Pazari i Ri) מציגים את העיר בין עבר מורכב להווה צעיר וצבעוני. זו לא עיר שצריך “לכבוש” עם רשימת חובה ארוכה, אלא מקום טוב לנשום, לאכול טוב ולראות את החיים העירוניים של המדינה.

בונקארט 2 (Bunk’Art 2) ובית העלים (House of Leaves) מתאימים במיוחד למי שרוצה להבין את תקופת הבידוד, המעקב והמשטר הקומוניסטי. הם אינם בהכרח מקומות קלילים, אך הם מוסיפים עומק לטיול. אחרי ביקור כזה, הליכה בבלוקו (Blloku) או ארוחה בהשוק החדש (Pazari i Ri) מרגישה כמו קפיצה חדה אל אלבניה החדשה. העיר מלאה ניגודים, וזה בדיוק מה שהופך אותה למעניינת.

במסלול של שבועיים, מומלץ להקדיש לטירנה (Tirana) לפחות לילה אחד, ועדיף שניים אם צריך מנוחה. זה הזמן לבדוק את הרכב, לארגן ציוד, לטעום מסעדות, ולהכין את הגוף לחלק הבא: בראט (Berat), רושניק (Roshnik), ג׳ירוקסטרה (Gjirokastër) והחוף הדרומי. מי שמדלג על הבירה לגמרי מפספס חלק חשוב מהסיפור של אלבניה (Albania).

בראט (Berat): עיר החלונות, הטירה והיין של רושניק (Roshnik)

מהבירה ממשיכים דרומה אל בראט (Berat), אחת הערים היפות והחשובות במדינה. העיר מוכרת בזכות בתי האבן הלבנים והחלונות הרבים המטפסים על הגבעות, אך הקסם שלה עמוק יותר מהכינוי המפורסם. טירת בראט (Berat Castle) אינה רק אתר עתיקות; היא מרגישה כמו שכונה עתיקה בתוך חומות, עם בתים, כנסיות, מסעדות, סמטאות ותצפיות. חלק מהמבנים הראשונים באזור הטירה מיוחסים לתקופות קדומות מאוד, וההליכה בין החומות נותנת תחושה של עיר שחיה בתוך ההיסטוריה שלה.

בתוך טירת בראט (Berat Castle) כדאי ללכת לאט, לחפש תצפיות אל מנגאלם (Mangalem) וגוריצה (Gorica), לרדת לכיוון כנסיית השילוש הקדוש (Holy Trinity Church) ולחצות בהמשך את גשר גוריצה (Gorica Bridge). בראט (Berat) יפה במיוחד בשעות אחר הצהריים, כאשר האור נופל על הבתים והנהר, ולכן לא כדאי להגיע רק לשעה קצרה. אם יש מקום אחד במרכז המדינה שמצדיק לילה רגוע, זה המקום.

מחוץ לעיר, באזור רושניק (Roshnik), כדאי לשלב ביקור באלפטה אגרוטוריזם ויקב (Alpeta Agrotourism and Winery). זהו מקום שמחבר בין כרמים, יין, ראקי, תאנים, שמן זית, אוכל כפרי ואירוח משפחתי. החוויה אינה רק טעימה, אלא מפגש עם דרך חיים חקלאית. סיור בכרמים, הסבר על ייצור ראקי, טעימת יין מקומי וארוחה ארוכה הופכים את האזור של בראט (Berat) להרבה יותר מעיר יפה. מי שמחפש חוויה קולינרית עמוקה יותר יכול לבדוק כאן סיורי אוכל, יין וחוויות כפריות באזורי אלבניה.

ג׳ירוקסטרה (Gjirokastër): עיר האבן, הבזאר והבתים העות׳מאניים

הנסיעה מבראט (Berat) אל ג׳ירוקסטרה (Gjirokastër) מובילה אל עיר שונה מאוד באופי. אם בראט (Berat) מרגישה רכה ולבנה, ג׳ירוקסטרה (Gjirokastër) מרגישה דרמטית, אבןית ותלולה. היא מוכרת כעיר האבן, ובצדק: גגות כהים, רחובות מרוצפים, בתים עות׳מאניים, מדרונות תלולים ומבצר ענק מעל הכול. יחד עם בראט (Berat), היא חלק מאתר מורשת עולמית של אונסק״ו בזכות האדריכלות ההיסטורית יוצאת הדופן שלה.

בהבזאר של ג׳ירוקסטרה (Gjirokastër Bazaar) אפשר לשוטט בין חנויות, עבודות יד, בדים, מזכרות, בתי קפה ומסעדות שמגישות מנות מקומיות. כדאי לטעום מאכלים המזוהים עם האזור, כמו קיפקי (Qifqi), כדורי אורז מתובלים, וקינוח מקומי כמו אושף (Oshaf) המבוסס על חלב כבשים, סוכר ותאנים. האוכל כאן נותן תחושה שונה מהמטבח של הצפון או החוף, ולכן כדאי לאכול בעיר ולא רק לעבור בה.

אחד המקומות שממחישים את סגנון החיים ההיסטורי בעיר הוא בית זקאטה (Zekate House), בית אבן גדול מהמאה ה-19 עם חדרים מעוטרים, חללים גבוהים ותצפית נהדרת על העיר. לאחר מכן מומלץ לעלות אל טירת ג׳ירוקסטרה (Gjirokastër Castle), אחת הטירות המרשימות בבלקן. מהחומות רואים את העיר העתיקה, העמק וההרים, ובתוך האתר אפשר להתרשם ממגדל השעון, חללים היסטוריים, אזורי תצוגה ובמה המשמשת לאירועים ופסטיבלים.

ג׳ירוקסטרה (Gjirokastër) מתאימה ללילה אחד לפחות. בערב, כאשר הבזאר מתמלא באור, מוזיקה ולעיתים אירועים מקומיים, העיר מקבלת אופי אחר. זהו מקום שבו לא כדאי להסתפק בטירה ובצילום מהיר. שבו לארוחה, לכו בסמטאות, עלו וירדו לאט, ותנו לעיר האבן להציג את עצמה בקצב שלה.

העין הכחולה ליד סרנדה (Blue Eye near Sarandë): עצירה טבעית בדרך אל החוף

בין ג׳ירוקסטרה (Gjirokastër) לסרנדה (Sarandë) נמצאת אחת העצירות המפורסמות בדרום המדינה: העין הכחולה ליד סרנדה (Blue Eye near Sarandë). בניגוד להעין הכחולה של ת׳ת (Blue Eye of Theth), כאן ההגעה פשוטה יותר, והביקור מתאים כעצירה של שעה עד שעתיים בדרך לחוף. המים הצלולים, הצבע הכחול־ירוק והסביבה הירוקה הופכים את המקום לנקודת מעבר נעימה מאוד בין עיר האבן לבין הים.

בעונה החמה העין הכחולה ליד סרנדה (Blue Eye near Sarandë) יכולה להיות עמוסה, ולכן כדאי להגיע מוקדם או בשעה פחות פופולרית. זהו מקום יפה, אבל לא צריך לתכנן סביבו יום שלם. הליכה קצרה, צילום, קפה ומנוחה יספיקו לרוב המטיילים. חשוב לכבד את ההנחיות המקומיות, במיוחד סביב שמירה על המעיין והמים. מי שמגיע אחרי הימים בהרים ירגיש כאן שינוי מוחלט באווירה: פחות פראי, יותר נגיש, אבל עדיין טבעי ויפה.

סרנדה (Sarandë), בוטרינט (Butrint) וקסאמיל (Ksamil): הדרום הקלאסי

סרנדה (Sarandë) היא בסיס נוח לחלק הדרומי של המסלול. זו עיר חוף עם טיילת, מלונות, מסעדות, נמל ואווירה תיירותית יותר. היא לא בהכרח המקום השקט ביותר באלבניה, אבל היא שימושית מאוד לטיולי יום אל בוטרינט (Butrint), קסאמיל (Ksamil), חוף מירור (Mirror Beach) והעין הכחולה ליד סרנדה (Blue Eye near Sarandë). מי שמגיע מחוץ לשיא העונה ייהנה ממנה הרבה יותר, מפני שהעיר מרגישה רגועה וזולה יותר.

האתר החשוב ביותר באזור הוא הפארק הארכיאולוגי הלאומי בוטרינט (Butrint National Archaeological Park). זהו אתר מורשת עולמית של אונסק״ו, שבו שרידים עתיקים, תיאטרון, חומות, שערים, מים, עצים ושבילים משתלבים לחוויה ארכיאולוגית טבעית מאוד. בוטרינט (Butrint) אינו מרגיש כמו מוזיאון סגור, אלא כמו עיר עתיקה שנבלעה בהדרגה בתוך נוף ירוק. כדאי להקדיש לו לפחות שעתיים, במיוחד אם אוהבים היסטוריה, צילום והליכה רגועה בצל.

אחרי בוטרינט (Butrint), אפשר להמשיך אל קסאמיל (Ksamil), אזור החופים הידוע ביותר בדרום. המים אכן יפים מאוד, האיים הקטנים מול החוף מוסיפים לתמונה, ובימים רגועים המקום נראה כמעט לא אמיתי. עם זאת, בעונת השיא קסאמיל (Ksamil) יכולה להיות צפופה מאוד, מלאה מיטות שיזוף ומוזיקה. לכן כדאי להגיע מוקדם, לבחור חוף בזהירות, או לשלב גם חופים אחרים כמו חוף מירור (Mirror Beach). מי שרוצה לשלב את האזור בלי להתעסק בנהיגה, יכול לבדוק כאן אפשרויות לטיולי יום בדרום אלבניה.

הריביירה האלבנית (Albanian Riviera): מהימרה (Himarë) ועד דרמי (Dhërmi)

אחרי סרנדה (Sarandë), כדאי לנסוע צפונה לאורך הריביירה האלבנית (Albanian Riviera) בקצב איטי. זהו אחד הקטעים היפים ביותר במדינה, ובו עיירות חוף, מפרצים, מבצרים, כפרים עתיקים ונקודות עצירה שמצדיקות יום שלם ואף יותר. בדרך אפשר לעלות אל העיר העתיקה של קפארו (Old Qeparo), כפר אבן ישן שנמצא מעל החוף ומציע נוף נהדר ושקט כמעט מוחלט ביחס לאזורי החוף העמוסים.

בהמשך הדרך נמצא טירת עלי פאשה בפורטו פלרמו (Ali Pasha Castle in Porto Palermo), מבצר קטן ויפה שיושב במפרץ כחול. זהו מקום נהדר לעצירה קצרה, סיבוב בין החדרים והחומות, ותצפית אל המים. משם ממשיכים אל הימרה (Himarë), עיירת חוף נעימה שמתאימה לארוחה, קפה או עצירה קצרה, ולבסוף אל דרמי (Dhërmi), אחת הנקודות הטובות ביותר ללינה בחלק הזה של הריביירה.

דרמי (Dhërmi) מתאימה במיוחד לשני לילות רגועים. אפשר ליהנות מהחוף, מהשקיעה ומהאווירה השקטה יותר, אבל גולת הכותרת באזור היא שייט יום אל מפרצים וחופים שקשה להגיע אליהם ברגל או ברכב. זהו חלק אחר לגמרי של אלבניה (Albania): ים פתוח, מערות, סירות, מצוקים וחופים נסתרים.

מפרץ גרמה (Grama Bay), המערה הכחולה (Blue Cave), מערת הפיראטים (Pirates Cave) וחוף ג׳יפה (Gjipe Beach)

שייט מאזור דרמי (Dhërmi) או אזורים סמוכים יכול לכלול כמה מהנקודות היפות ביותר לאורך החוף. מפרץ סנט אנדרו (Saint Andrew Bay) הוא עצירה יפה למראה מים צלולים ומצוקים, המערה הכחולה (Blue Cave) מוסיפה חוויה קצרה של אור ומים, ומפרץ גרמה (Grama Bay) הוא לרוב אחת העצירות המרשימות ביותר. זהו מפרץ מבודד יחסית, שנגיש בעיקר בסירה או בהליכה ארוכה מאוד, ועל הסלעים באזור אפשר לראות כתובות עתיקות שמוסיפות למקום שכבת מסתורין.

במפרץ גרמה (Grama Bay) כדאי לא להסתפק רק בשחייה. אם תנאי החום והזמן מאפשרים, הליכה קצרה לנקודת תצפית מעל החוף נותנת מבט יפה על המפרץ כולו. בהמשך השייט אפשר לשלב את מערת הפיראטים (Pirates Cave), ולבסוף את חוף ג׳יפה (Gjipe Beach), אחד החופים המפורסמים והיפים ביותר בריביירה. חוף ג׳יפה (Gjipe Beach) יושב בין מצוקים וקניון טבעי, ובימים פחות עמוסים הוא מרגיש כמו אחת הנקודות המיוחדות ביותר בדרום.

שייט כזה אינו בהכרח זול כמו הליכה עצמאית, אבל הוא אחד הפינוקים שמצדיקים השקעה במסלול של שבועיים. במקום לשלם על כמה אטרקציות קטנות, מקבלים יום שלם של חופים, מערות, שחייה ונופים שקשה לראות אחרת. כדאי לבדוק מראש מה כלול בשייט, כמה זמן עוצרים בכל מקום, האם יש צל, והאם מתאים למשפחות או למטיילים שאינם שוחים היטב. מי שרוצה לבדוק אפשרויות שייט וחוויות חוף באזור, יכול לבדוק כאן פעילויות שמתאימות לריביירה האלבנית.

מעבר לוגרה (Llogara Pass), ולורה (Vlorë) וחזרה צפונה

היציאה מדרמי (Dhërmi) צפונה עוברת דרך מעבר לוגרה (Llogara Pass), אחד מקטעי הנהיגה היפים באלבניה (Albania). הכביש מטפס מעל הים, חושף תצפיות דרמטיות אל החוף, ואז יורד בהדרגה לכיוון ולורה (Vlorë). זהו מקום שבו כדאי לעצור, לצלם, לנשום אוויר הררי ולנסות מאכל מקומי פשוט כמו יוגורט עם דבש ואגוזים, שמזוהה עם האזור ונעים במיוחד אחרי ימים של חוף.

ולורה (Vlorë) היא עיר חוף גדולה יחסית, ויכולה לשמש עצירת ביניים טובה בדרך חזרה אל טירנה (Tirana). היא פחות אינטימית מדרמי (Dhërmi) ופחות היסטורית מבראט (Berat), אבל יש לה טיילת, מסעדות, חופים וסביבה מעניינת. אם יש זמן נוסף, אפשר לשלב באזור גם את לגונת נרטה (Narta Lagoon) ומנזר סנט מרי בזברנץ (St. Mary’s Monastery of Zvërnec), אך במסלול עמוס אפשר להסתפק בארוחה טובה ועצירה רגועה.

בדרך חזרה אפשר לעצור בכפרים קטנים מעל ולורה (Vlorë), כמו פנאי (Panaja), לארוחה אחרונה בדרום. זהו סיום יפה למסלול: לא אטרקציה נוצצת, אלא שולחן פשוט, אוכל מקומי, נוף ושקט. אחרי שבועיים שבהם עברתם מהרים מושלגים למעיינות, מערי אבן לחופים, מאוכל כפרי ליין, קשה שלא להרגיש שאלבניה (Albania) גדולה ומגוונת בהרבה מגודלה על המפה.

חלוקה מומלצת לשבועיים באלבניה (Albania)

חלוקה נוחה יכולה להיראות כך: לילה ראשון באזור טירנה (Tirana) או נסיעה צפונה בהתאם לשעת הנחיתה, שני לילות בת׳ת (Theth), לילה בולבונה (Valbona), יום מעבר דרך אגם קומאן (Komani Lake), לילה באזור פישטה (Fishtë) או לז׳ה (Lezhë), עצירה בקרויה (Krujë), שני לילות בטירנה (Tirana), לילה בבראט (Berat), לילה או שניים בג׳ירוקסטרה (Gjirokastër), שני לילות בסרנדה (Sarandë), שני לילות בדרמי (Dhërmi), ולילה אחרון באזור טירנה (Tirana) לפני הטיסה. זו אינה נוסחה קשיחה, אלא בסיס טוב שאפשר להתאים לפי עונה, כושר, קצב נסיעה ואהבה לחופים או להרים.

מי שאינו רוצה לעשות את מעבר ת׳ת ולבונה (Theth Valbona Pass) יכול להקדיש יותר זמן לשקודרה (Shkodër), לאגם קומאן (Komani Lake) או לת׳ת (Theth) בלבד. מי שאוהב חופים יכול להוסיף לילה בהימרה (Himarë) או בקסאמיל (Ksamil). מי שאוהב אוכל ויין יכול להאריך את הזמן סביב בראט (Berat), רושניק (Roshnik) ומריזי אי זנבה (Mrizi i Zanave). היתרון של אלבניה (Albania) הוא שהיא מאפשרת משחק רחב מאוד בין טבע, אוכל, ים והיסטוריה.

טבלת המלצות למסלול שבועיים באלבניה (Albania)

למי המסלול הזה מתאים, ולמי כדאי לבנות מסלול רגוע יותר

מסלול שבועיים כזה מתאים למטיילים שאוהבים גיוון ולא מפחדים מנסיעות. הוא כולל ימים קלים מאוד לצד ימים פיזיים, ערים לצד כפרים, חופים לצד הרים, ואוכל מקומי לצד אתרי מורשת. מי שמחפש חופשת בטן־גב בלבד עלול להרגיש שהמסלול עמוס מדי. לעומת זאת, מי שאוהב להכיר מדינה דרך נופים, אנשים, אוכל, דרכים, כפרים והיסטוריה, יקבל כאן תמונה רחבה מאוד של אלבניה (Albania).

חשוב גם להתאים את המסלול לעונה. אם מגיעים מוקדם מדי בקיץ, מעבר ת׳ת ולבונה (Theth Valbona Pass) עלול להיות מושלג. אם מגיעים בשיא הקיץ, הדרום יכול להיות חם ועמוס. אם מגיעים מחוץ לעונה, החופים שקטים יותר אבל חלק מהשירותים עשויים לפעול במתכונת מוגבלת. לכן כדאי לבדוק תנאים עדכניים, להזמין לינה במקומות מבוקשים, ולהשאיר גמישות של יום אחד לפחות.

הדבר היפה במסלול כזה הוא שהוא לא מציג את אלבניה (Albania) כיעד אחד שטוח. הוא מראה מדינה עם צפון הררי, מרכז קולינרי, ערי מורשת, דרום ים־תיכוני וכבישים שמחברים בין עולמות. אם תעשו את המסלול לאט מספיק, תגלו שהרגעים הקטנים חשובים לא פחות מהשיאים: ארוחה בבית הארחה בת׳ת (Theth), קפה אחרי שייט על אגם קומאן (Komani Lake), טעימת יין ברושניק (Roshnik), ערב בבזאר של ג׳ירוקסטרה (Gjirokastër), ושחייה קצרה מול מצוקים ליד חוף ג׳יפה (Gjipe Beach). שם, בין התחנות הגדולות, נמצאת החוויה האמיתית של הטיול.