אריתריאה (Eritrea): מסע אל אסמרה (Asmara), מסאווה (Massawa) והמדינה שנראית כאילו הזמן עצר בה

אריתריאה (Eritrea) היא אחת המדינות המסקרנות, הסגורות והפחות מובנות בעולם. היא יושבת לחופי ים סוף (Red Sea), בין הרים גבוהים, מדבר, נמל עתיק ועיר בירה שהאדריכלות שלה נראית יותר כמו חלום איטלקי משנות השלושים מאשר כמו עיר אפריקאית טיפוסית. אבל היופי הזה מגיע יחד עם מציאות קשה: אינטרנט כמעט בלתי אפשרי, הפסקות חשמל, מחסור במים, תחבורה מיושנת, תשתיות עייפות, שלטון ריכוזי מאוד וזיכרון מלחמה שנמצא לא רק במוזיאונים, אלא בצדי דרכים, בשכונות, במגרשי גרוטאות ובמבנים שנשארו עומדים בלי עתיד ברור.

המאמר הזה אינו מציג את אריתריאה (Eritrea) כיעד קליל או רגיל. היא לא מדינה שמגיעים אליה בשביל נוחות, קניות או תיירות מפותחת. היא מדינה למטיילים סקרנים מאוד, כאלה שמוכנים לראות יופי וכאב באותו רחוב. מצד אחד, אסמרה (Asmara) מציעה רחובות רחבים עם דקלים, בתי קפה עתיקים, קולנועים בסגנון אר דקו, כנסיות קתוליות, וילות איטלקיות ודלתות עץ שנראות כאילו לא השתנו עשרות שנים. מצד שני, כמעט כל דבר מסביב מזכיר שהמדינה נותרה מנותקת מהעולם: אין רשתות בינלאומיות, אין עומס דיגיטלי, אין כמעט מצלמות אבטחה, אין חיי אונליין, ולעיתים גם אין חשמל או מים. דווקא הניגוד הזה הופך את הביקור לאחת החוויות המורכבות ביותר שאפשר למצוא באזור.

אסמרה (Asmara): עיר אפריקאית עם נשמה איטלקית וקצב אחר

אסמרה (Asmara), בירת אריתריאה (Eritrea), היא המקום הטוב ביותר להתחיל בו את ההיכרות עם המדינה. זו עיר גבוהה, קרירה יחסית, שקטה במפתיע, ומלאה באדריכלות איטלקית שהשתמרה בצורה יוצאת דופן. הרחובות המרכזיים אינם נראים כמו הכאוס שמטיילים רבים מדמיינים כאשר הם חושבים על ערים גדולות ביבשת. אין כאן עומס בלתי פוסק של טוק־טוקים, צפירות ומכוניות. במקום זה יש שדרות רחבות, מוניות צהובות, אוטובוסים ישנים, הרבה רוכבי אופניים, דקלים גבוהים ומבנים קולוניאליים שמעניקים לעיר מראה כמעט קולנועי.

היופי של אסמרה (Asmara) אינו יופי חדש. הוא יופי של שימור, של היעדר שינוי, ולעיתים גם של קיפאון. חלק מהבניינים מטופחים היטב מבחוץ, וחלקם מתפוררים לאט מבפנים. בתי קפה, בתי מרקחת, חנויות נעליים, מלונות ישנים ומשרדי דואר עדיין מחזיקים רהיטים, מאזניים, קופות, ידיות, שולחנות ומדרגות מהתקופה האיטלקית. זה יוצר תחושה נדירה של מסע בזמן. בקלות אפשר להיכנס לחנות או לבית קפה ולהרגיש שהעולם הדיגיטלי נשאר מחוץ לדלת. אין אנשים תקועים במסכים, אין אינטרנט אלחוטי בכל פינה, ואין תחושת גלובליזציה מוכרת. יש שיחות, קפה, תנועה איטית ואוויר של עיר שנשמרה יותר מדי טוב — לפעמים מתוך אהבה, ולפעמים מתוך חוסר יכולת להתחדש.

פיאט טליירו (Fiat Tagliero): תחנת דלק שנראית כמו מטוס

אם צריך לבחור סמל אדריכלי אחד של אסמרה (Asmara), קשה להתעלם מפיאט טליירו (Fiat Tagliero Building). המבנה העתידני הזה, שנבנה בתקופה האיטלקית, תוכנן כתחנת דלק וסדנת רכב, אך נראה כמו מטוס מבטון. יש לו מגדל מרכזי ושתי כנפיים ארוכות שנמתחות לצדדים בלי עמודי תמיכה גלויים, והצורה שלו נראית נועזת גם היום. עבור תחילת המאה ה־20, זה היה כמעט בלתי נתפס. המבנה משקף את הרגע שבו אדריכלים איטלקים ניסו להפוך את אסמרה (Asmara) למעבדה של מודרניזם, פוטוריזם ואר דקו.

הביקור בפיאט טליירו (Fiat Tagliero Building) חשוב לא רק בגלל הצורה. הוא מסביר את הסיפור הרחב של העיר. אסמרה (Asmara) לא נבנתה כך עבור התושבים המקומיים, אלא כחלק מפרויקט קולוניאלי איטלקי. האיטלקים בנו לעצמם בתי קולנוע, מסעדות, בתי מלון, בתי מרקחת ומוסדות ציבור, בעוד האוכלוסייה המקומית נדחקה לשוליים. היום, אחרי שהשלטון הקולוניאלי נעלם, המבנים נשארו והפכו לחלק מהזהות העירונית של אריתריאה (Eritrea). זהו יופי מורכב: מרשים מאוד מבחינה אדריכלית, אך טעון מאוד מבחינה היסטורית. מי שמתכנן להגיע לאתרים המרכזיים של העיר יכול לבדוק כאן אפשרויות לסיורים וחוויות שיכולים להשתלב בביקור באסמרה.

כנסיית גבירתנו של הרוזרי (Church of Our Lady of the Rosary): מגדל פעמונים מעל שדרה שקטה

כנסיית גבירתנו של הרוזרי (Church of Our Lady of the Rosary) היא אחד המבנים הבולטים והיפים ביותר באסמרה (Asmara). המגדל הגבוה, החזית האיטלקית והרחוב הרחב שמוביל אליה יוצרים מראה שקשה לנתק מהעבר הקולוניאלי של העיר. הדקלים שמסביב, המוניות הצהובות, ההולכים ברחוב והיעדר עומס התנועה הופכים את הכנסייה לנקודת עוגן עירונית. היא לא רק מקום תפילה, אלא חלק מהנוף האדריכלי של העיר כולה.

הדת באריתריאה (Eritrea) היא נושא רגיש ומורכב. במדינה יש קהילות נוצריות ומוסלמיות גדולות, והחלוקה ביניהן קשורה גם לאזורים גאוגרפיים, להיסטוריה של חקלאות ומרעה, ולחיים בין ההרים לחוף. באסמרה (Asmara), שנמצאת באזור הררי, הנוכחות הנוצרית מורגשת במיוחד, אך גם כאן אסור לראות את הדת רק דרך מבנים יפים. מאחורי הכנסיות והמסגדים יש מערכת חברתית ופוליטית מורכבת, ולעיתים גם מגבלות חמורות על קבוצות דתיות שאינן מוכרות על ידי המדינה. עבור המטייל, הכנסייה היא נקודת צילום יפה, אך גם הזמנה להבין את אריתריאה מעבר לאסתטיקה.

בית הדואר המרכזי של אסמרה (Asmara Central Post Office): עולם בלי אינטרנט, אבל עם חותמות ומאזניים

אחד המקומות שממחישים בצורה החזקה ביותר את התחושה שהזמן עצר באריתריאה (Eritrea) הוא בית הדואר המרכזי של אסמרה (Asmara Central Post Office). בעולם שבו כמעט הכול עובר דרך טלפון, ענן, אפליקציה או הודעה מיידית, כאן עדיין אפשר לפגוש שולחנות עץ עצומים, תיבות דואר ישנות, מאזניים עתיקים, חותמות תאריך, טלוויזיה ישנה ומרחב שנראה כאילו נלקח מאמצע המאה הקודמת. זה לא תפאורה שנבנתה עבור תיירים. זה מקום שפשוט המשיך לפעול כמעט באותו אופן, כי ההתחדשות הדיגיטלית כמעט לא הגיעה.

האינטרנט באריתריאה (Eritrea) מוגבל מאוד, איטי מאוד ולעיתים כמעט בלתי שמיש. במקומות מסוימים צריך להגיע עם מסמכים כדי להשתמש באינטרנט קפה, וגם אז חיבור בסיסי יכול להרגיש כמו משימה מתישה. במלונות מסוימים יש חיבור כלשהו, אך לא כזה שאפשר לבנות עליו. אין כאן תחושה של מדינה מחוברת לרשת. אין אינטרנט זמין בכל בית קפה, אין צפייה חופשית בסרטונים, ואין זרימה רגילה של מידע. לכן בית הדואר אינו רק מבנה יפה. הוא סמל למדינה שבה דרכי תקשורת ישנות עדיין מרגישות חיוניות יותר ממה שמטיילים מבחוץ מסוגלים לדמיין.

קפה אלבה (Caffe Alba) ובתי הקפה של אסמרה (Asmara): איטליה בלי אינטרנט

תרבות הקפה באסמרה (Asmara) היא אחת ההפתעות הנעימות של העיר. בין הרחובות הרחבים והמבנים הישנים אפשר למצוא בתי קפה עם דלפקי עץ, מכונות ישנות, כוסות קטנות, סוכריות, גלידה ומאפים. קפה אלבה (Caffe Alba) הוא דוגמה מצוינת למקום שמרגיש כמו שילוב בין בית קפה איטלקי, מוזיאון פרטי וחדר המתנה של עולם שנעלם. יש בו רהיטים שהובאו או שומרו מאיטליה, דלפקים עתיקים, פריטים דקורטיביים נדירים ותחושה של גאווה מקומית באיכות, למרות המחסור הכללי מסביב.

בתי הקפה של אסמרה (Asmara) מספרים סיפור אחר מזה של התשתיות הקורסות. הם מראים את העיר כמרחב חברתי חי. אנשים יושבים, שותים אספרסו או קפוצ'ינו, מדברים זה עם זה ולא בוהים בטלפון. המחסור באינטרנט, שבמקומות אחרים היה נתפס רק כחיסרון, יוצר כאן רגעים כמעט אנושיים מדי: שיחה אמיתית, מבט החוצה, המתנה איטית, אנשים שמכירים זה את זה. זה לא הופך את החיים לקלים יותר, אבל עבור מבקר מבחוץ זה מראה כמה עמוק השתנה העולם שלנו, וכמה מוזר לפגוש עיר שבה השינוי הזה נעצר.

אלברגו איטליה (Albergo Italia): מלון יוקרה בלי אורחים

אלברגו איטליה (Albergo Italia) הוא אחד המקומות שמסמלים את הפוטנציאל והטרגדיה של אריתריאה (Eritrea). מדובר במבנה היסטורי יפהפה, ששופץ בעבר והשקיעו בו לא מעט מחשבה, ריהוט, שיש איטלקי, חדרי אירוח, כלי אוכל, ארונות, נברשות ופריטים עתיקים. במבט ראשון הוא יכול להיראות כמו מלון בוטיק שהיה יכול למשוך חובבי אדריכלות, היסטוריה ותיירות מיוחדת מכל העולם. אבל המציאות שקטה בהרבה: אין כמעט אורחים, השירות מוגבל, התשתיות בעייתיות, ולעיתים גם במקומות יפים מאוד חסרים מים וחשמל בצורה רציפה.

המלון הזה חשוב כי הוא מציג שאלה גדולה יותר: מה קורה למדינה עם נכסים תרבותיים אדירים כאשר היא מנותקת מדי מכדי להשתמש בהם? אסמרה (Asmara) יכולה הייתה להיות יעד אדריכלות מהמובילים באפריקה. מסאווה (Massawa) יכולה הייתה להיות עיר נמל משוחזרת לחופי ים סוף (Red Sea). הרכבת הישנה יכולה הייתה להפוך לאטרקציה תיירותית פעילה. אבל בלי פתיחות, תשתיות, השקעה, חשמל, אינטרנט ותנועה חופשית של מבקרים, אפילו מבנים מרהיבים נשארים כמו מכוניות יוקרה מכוסות אבק. יפים, יקרים, אך כמעט לא בשימוש.

סינמה אימפרו (Cinema Impero): אר דקו שממשיך לחיות

סינמה אימפרו (Cinema Impero) הוא אחד מהמבנים המזוהים ביותר עם האדריכלות האיטלקית באסמרה (Asmara). החזית שלו, התאורה, השלט האנכי והפרטים הדקורטיביים מייצגים את סגנון האר דקו בצורה כמעט מושלמת. בניגוד למבנים רבים בעולם שעברו שיפוצים כבדים ואיבדו את נשמתם, כאן התחושה היא שהזמן פשוט עבר מעל המקום בלי למחוק אותו. זהו אחד האתרים שמסבירים מדוע מרכז אסמרה (Asmara) זכה להכרה בינלאומית כמרחב אדריכלי יוצא דופן.

עם זאת, כמו הרבה מקומות בעיר, גם סינמה אימפרו (Cinema Impero) אינו רק אובייקט יפה. הוא חלק ממערכת שלמה של בתי קולנוע, בתי קפה, משרדים ומלונות שנבנו בתקופה שבה האיטלקים חלמו על עיר מודרנית באפריקה. עבור מטיילים, ההליכה בין המבנים האלה יכולה להיות מהנה מאוד, אך כדאי לעשות אותה עם מודעות. היופי קיים, אבל הוא נולד מתוך תקופה לא שוויונית. היום הוא שייך לסיפור אחר: עיר אפריקאית ששמרה על אדריכלות קולוניאלית והפכה אותה לחלק בלתי נפרד מזהותה.

שוק המתכת הישן של אסמרה (Asmara Old Metal Market): יצירתיות בתוך תנאים קשים

אחד המקומות החזקים ביותר להבנת החיים היומיומיים באסמרה (Asmara) הוא שוק המתכת הישן של אסמרה (Asmara Old Metal Market). זהו אזור של סדנאות, פחים חלודים, חביות, צינורות, מסורים, צבע, אבק, מתכת, רעש ועבודה פיזית קשה. מפסולת וגרוטאות מייצרים כאן כלים, רהיטים, צלבים, דליים, חלקי בית וחפצים שימושיים. המקום נראה כמעט כמו תפאורה של עתיד פוסט־תעשייתי, אבל הוא יומיומי לחלוטין עבור האנשים שעובדים בו.

הביקור בשוק כזה אינו קל. התנאים קשים, האוורור חלש, האבק והצבע מורגשים באוויר, ולעיתים רואים גם ילדים ונערים צעירים בתוך סביבת עבודה שאינה בטוחה. מצד אחד, יש כאן יצירתיות מדהימה ויכולת להפוך כמעט כל גרוטאה לחפץ שימושי. מצד שני, קשה להתעלם מהמחיר האנושי. שוק המתכת הישן של אסמרה (Asmara Old Metal Market) אינו אתר “יפה” במובן רגיל, אבל הוא חשוב. הוא מראה כיצד אנשים ממשיכים ליצור, לעבוד ולהסתדר גם כאשר המדינה כמעט אינה מספקת להם תנאים בסיסיים.

בית הקברות לטנקים של אסמרה (Asmara Tank Graveyard): זיכרון מלחמה שהפך לנוף

בית הקברות לטנקים של אסמרה (Asmara Tank Graveyard) הוא אחד המקומות הקשים והבלתי נשכחים בעיר. מדובר במרחב עצום של טנקים, משאיות, אוטובוסים, מנועים, שרשראות זחל, חלקי מטוסים וציוד צבאי שהצטברו בעקבות המלחמות הארוכות של המדינה. המקום נראה כמו שילוב בין אתר זיכרון, מזבלה תעשייתית ומוזיאון פתוח שלא תוכנן עד הסוף. המתכת מחלידה תחת השמש, חלקים שוקעים באדמה, ולעיתים יש חיים ממש ליד הגרוטאות: ילדים, בעלי חיים, בתים מאולתרים ושכונות בשוליים.

האתר הזה חשוב משום שהוא מסביר עד כמה המלחמה אינה רק פרק בספר היסטוריה של אריתריאה (Eritrea). היא ממשיכה להתקיים בחומר, במתכת, בתשתיות ובתודעה. המאבק לעצמאות גבה מחיר עצום, ונשים וגברים השתתפו בו בדרכים רבות. אבל אחרי הניצחון הגיעו שנים של סגירות, גיוס ממושך, מחסור ופחד פוליטי. לכן בית הקברות לטנקים של אסמרה (Asmara Tank Graveyard) אינו רק מקום לצילום דרמטי. הוא מרחב שמכריח את המבקר לשאול מה קורה למדינה אחרי שמלחמה נגמרת, אבל החיים לא באמת משתחררים ממנה.

הדרך מאסמרה (Asmara) למסאווה (Massawa): ירידה מהרמה אל ים סוף (Red Sea)

הנסיעה מאסמרה (Asmara) אל מסאווה (Massawa) היא אחת הדרכים הדרמטיות ביותר במדינה. אסמרה (Asmara) יושבת גבוה בהרים, ואילו מסאווה (Massawa) נמצאת על חוף ים סוף (Red Sea). לאורך הדרך יורדים מגובה רב דרך כבישים מתפתלים, נופים הרריים, מנהרות ישנות, שרידי מלחמה, טנקים חלודים ותשתיות שנותרו מתקופות אחרות. השינוי באקלים מורגש היטב: מן הקרירות היחסית של הבירה אל החום הלח של החוף.

הדרך הזו מדגישה את גאונות הבנייה האיטלקית מצד אחד ואת ההידרדרות של התשתיות מצד שני. בעבר פעלה כאן מערכת רכבת שחיברה את ההרים אל הנמל, כולל מנהרות רבות וקווי מסילה מורכבים. היום חלקים גדולים ממנה אינם בשימוש, חלקים ננטשו, ובמקומות מסוימים אפשר לראות קרונות ישנים, מסילות עקומות, תחנות עזובות ומבנים שנראים כאילו נשארו ממתינים לעתיד שלא הגיע. עבור מי שאוהב תחבורה, היסטוריה ותשתיות, הדרך הזו היא שיעור מרתק על מה שנבנה, מה נהרס ומה נותר.

רכבת אריתריאה (Eritrean Railway): מסילה שהייתה יכולה לשנות את המדינה

רכבת אריתריאה (Eritrean Railway) היא אחד הסמלים העצובים והיפים של המדינה. בתקופה האיטלקית היא חיברה בין אסמרה (Asmara) לבין מסאווה (Massawa), דרך אזור הררי קשה מאוד, עם הפרשי גובה עצומים, מנהרות, גשרים ופיתולים. מבחינה הנדסית, זה היה פרויקט מרשים ביותר. רכבת כזו הייתה יכולה לשמש גם היום להעברת סחורות מהנמל אל הבירה, לפיתוח תיירות, ולחיבור יעיל יותר בין החוף להר.

אבל במקום מערכת חיה, חלק גדול מהתשתית נשאר כזיכרון. מנהרות משמשות לעיתים למעבר לא רשמי או אפילו כשירותים מאולתרים, קרונות מחלידים, מסילות מתכסות בעשבים, וחלקים נראים כאילו פורקו בהדרגה. יש קטעים שבהם משתמשים ברכבת כאטרקציה מצומצמת, אך זה רחוק מאוד מהפוטנציאל האמיתי שלה. רכבת אריתריאה (Eritrean Railway) ממחישה את הבעיה הגדולה של המדינה: יש עבר בנוי, יש יופי, יש מורשת, יש מיקום אסטרטגי — אבל מעט מאוד מנגנונים שמאפשרים לכל זה להפוך לעתיד מתפקד.

מסאווה (Massawa): עיר נמל יפהפייה שנשארה פצועה

מסאווה (Massawa) היא אחת הערים העצובות והמרתקות ביותר באריתריאה (Eritrea). על הנייר, יש לה כל מה שצריך כדי להיות יעד מדהים: מיקום על ים סוף (Red Sea), אקלים חופי, היסטוריה עשירה, מבני אבן אלמוגים, מרפסות מקושתות, השפעות עות'מאניות, מצריות ואיטלקיות, ונמל שהיה יכול להיות מנוע כלכלי ותיירותי משמעותי. בפועל, חלקים גדולים מהעיר העתיקה נותרו הרוסים, נטושים או חצי מתפוררים מאז הלחימה הכבדה של סוף המאה ה־20.

ההליכה בעיר העתיקה של מסאווה (Massawa Old Town) יכולה להיות מרגשת מאוד, אך גם קשה. המבנים יפים, אבל רבים מהם פגועים. הרחובות צרים, אך חסרים בהם החיים שהיו יכולים למלא אותם. במקום בתי קפה, חנויות מזכרות, מלונות משוחזרים וחיי נמל תוססים, יש שקט, חום, קירות מתקלפים, עזובה ומבנים שממתינים לשיפוץ שלא מגיע. קשה לא לחשוב מה היה יכול להיות כאן אם המדינה הייתה פתוחה יותר, אם היו השקעות, אם הייתה תיירות, ואם המבנים האלה היו מקבלים חיים חדשים. מי שרוצה להעמיק במסלול חופי יכול לבדוק כאן אפשרויות רלוונטיות לתכנון חוויות באזור, אך חשוב להבין שהתשתית המקומית מוגבלת מאוד.

אנדרטת הטנקים של מסאווה (Massawa Tank Memorial): ניצחון, הרס וזיכרון

במסאווה (Massawa) נמצאת גם אנדרטת הטנקים של מסאווה (Massawa Tank Memorial), שמורכבת מטנקים ומזכירה את הקרבות על העיר. הרעיון של אנדרטה עשויה טנקים אינו חריג במדינות שעברו מלחמות, אבל כאן הוא מקבל משמעות חזקה במיוחד בגלל הסביבה. העיר עצמה עדיין נושאת את צלקות ההפצצות, והמבנים הסמוכים נראים לעיתים כמו חלק בלתי נפרד מהאנדרטה. במקום שהזיכרון יהיה ממוקד בכיכר אחת, הוא מתפשט על פני העיר כולה.

האנדרטה הזו מציפה את אחד הנושאים הקשים בביקור באריתריאה (Eritrea): הגבול בין גאוות עצמאות לבין מחיר העצמאות. המדינה שילמה מחיר דמים כבד מאוד כדי להשתחרר, אך לאחר מכן רבים מתושביה מצאו את עצמם חיים תחת מגבלות קשות, שירות צבאי ממושך ומחסור מתמשך. עבור מטייל מבחוץ, חשוב לא להפוך את המקום לסצנה אקזוטית בלבד. זהו מרחב של זיכרון לאומי ושל חיים אמיתיים, לא רק תפאורה לצילום דרמטי.

ארכיפלג דחלאק (Dahlak Archipelago): הפוטנציאל הימי שכמעט לא נגיש

מול חופי מסאווה (Massawa) נמצא ארכיפלג דחלאק (Dahlak Archipelago), קבוצת איים בים סוף (Red Sea) שיכולה הייתה להיות אחת האטרקציות הגדולות של אריתריאה (Eritrea). מבחינה גאוגרפית, מדובר באזור עם ים חם, שוניות, חופים ואפשרויות לצלילה, שייט וחופשה ימית. במדינה פתוחה ומתפקדת יותר, האיים האלה היו יכולים להפוך ליעד טבע ימי מיוחד מאוד.

אבל גם כאן הפוטנציאל גדול מהמציאות. תיירות ימית דורשת תשתיות, אישורים, ציוד, שירותים, לוגיסטיקה, תחזוקה ופתיחות. באריתריאה (Eritrea), כל אלה מוגבלים. לכן ארכיפלג דחלאק (Dahlak Archipelago) נשאר במידה רבה חלום על המפה עבור רוב המבקרים. הוא מזכיר שיש למדינה נכסי טבע לא פחות מרשימים מהאדריכלות שלה, אבל כדי להפוך אותם לחוויה נגישה נדרש שינוי עמוק בהרבה מכמה סירות או בתי מלון.

תחבורה, אופניים ומוניות: תנועה שקטה במדינה בלי עומס דיגיטלי

התחבורה באריתריאה (Eritrea) מספרת הרבה על המדינה. באסמרה (Asmara) יש הרבה אופניים, מוניות צהובות, אוטובוסים ישנים ורחובות רחבים יחסית עם מעט מכוניות. זה יוצר תחושה כמעט לא רגילה למטיילים שמכירים ערים אפריקאיות עמוסות. אין כאן תנועה בלתי פוסקת, אין טוק־טוקים בכל פינה, ואין פקקים כבדים במרכז העיר. מצד שני, התחבורה הציבורית מוגבלת, הרכבים ישנים, וחלק מהכבישים מחוץ לעיר במצב בעייתי.

האופניים מעניקים לאסמרה (Asmara) אופי מיוחד. אנשים משאירים אותם לעיתים ללא נעילה כבדה, רוכבים לעבודה, עוברים בין הרחובות, ומשתמשים בהם כחלק טבעי מהחיים. זה קשור גם לתחושת הביטחון היחסי בעיר. רמת הפשיעה ברחובות המרכזיים נמוכה יחסית, ומטיילים רבים מרגישים בטוחים בהליכה ביום. אך הביטחון הזה אינו אומר שהמדינה פתוחה או חופשית. הוא נובע גם ממנגנוני שליטה, סגירות ופיקוח חברתי. שוב, אריתריאה (Eritrea) מציגה ניגוד: רחובות שקטים מאוד במדינה שאינה חופשית באמת.

חיים בלי חשמל יציב ובלי מים זמינים: המציאות שמאחורי היופי

מאחורי החזית האדריכלית היפה של אסמרה (Asmara) מסתתרת מציאות יומיומית לא פשוטה. חשמל אינו תמיד זמין, גנרטורים נשמעים ברחובות, במקומות מסוימים מים תלויים במשאבות חשמליות, ומקרר יכול להיחשב מותרות. חנויות, סדנאות, בתי מלון ומסעדות לומדים להסתדר עם מה שיש. לפעמים מבנה נראה מרשים מבחוץ, אבל בפנים אין אור, אין מים זורמים, אין אינטרנט, ואין תחזוקה ראויה.

זו אחת הסיבות שהביקור באריתריאה (Eritrea) דורש מבט כפול. קל להתאהב באסתטיקה של אסמרה (Asmara): הדקלים, הקפה, האיטלקיות, הרחובות השקטים, הרהיטים הישנים. אבל אסור לשכוח שהשקט הזה אינו תמיד בחירה רומנטית. לעיתים הוא תוצאה של בידוד, מחסור וחוסר אפשרויות. כדי להבין את המדינה, צריך לראות גם את החן וגם את הכאב, גם את הרחוב היפה וגם את החדר בלי מים, גם את בית הקפה וגם את האינטרנט קפה שבו אפילו הודעה פשוטה מתקשה להישלח.

דת, שפות וזהות: מדינה קטנה עם חלוקה עמוקה

אריתריאה (Eritrea) אינה מדינה אחידה מבחינה תרבותית. יש בה קהילות נוצריות ומוסלמיות גדולות, אזורי הרים ואזורים חופיים, שפות מקומיות שונות ומורשת שמושפעת מאיטליה, אתיופיה, העולם הערבי וים סוף (Red Sea). באסמרה (Asmara) רואים יותר נוכחות נוצרית, בעוד באזורים החופיים כמו מסאווה (Massawa) מורגשת יותר ההשפעה המוסלמית והמסחרית של החוף.

המגוון הזה יכול היה להיות בסיס לתרבות עשירה ופתוחה מאוד, אך תחת תנאים פוליטיים סגורים הוא מקבל אופי אחר. הדתות המוכרות רשמית פועלות, אך קבוצות אחרות מוגבלות. החיים מתנהלים בזהירות, ואנשים לא תמיד חופשיים לדבר על הכול. עבור מטיילים, המשמעות היא ברורה: יש להתנהג בכבוד, להימנע משאלות פוליטיות ישירות מדי במרחב ציבורי, לא לצלם אנשי ביטחון, ולזכור שהחופש של המבקר לעזוב את המדינה אינו דומה לחופש של מי שחי בה.

האם כדאי לטייל באריתריאה (Eritrea)? שאלה של סקרנות, סבלנות וציפיות

אריתריאה (Eritrea) אינה יעד לכל אחד. מי שמחפש נוחות, חיבור רציף לאינטרנט, מלונות מפנקים, תחבורה חלקה, מסעדות מודרניות ותשתית תיירותית מפותחת, כנראה יתאכזב מהר מאוד. אבל מי שמחפש מדינה נדירה, סגורה, מורכבת ועמוקה, יכול למצוא בה חוויה בלתי נשכחת. אסמרה (Asmara) היא אחת הערים האדריכליות המעניינות באפריקה. מסאווה (Massawa) היא עיר נמל פצועה אך מרתקת. הדרך ביניהן מספרת סיפור של הרים, רכבת, מלחמה וחוף. ובין כל אלה נמצאים אנשים שמנסים לחיות, לעבוד, לשתות קפה, לפתוח חנות, לשלוח מכתב, לתקן מתכת ולשמור על שגרה בתוך מציאות כמעט בלתי אפשרית.

כדאי להגיע עם ציפיות נכונות. לא לצפות למדינה קלה. לא להגיע בלי לבדוק דרישות ויזה, היתרים, כללי צילום, מצב ביטחוני ותשתיות. לא לבנות על אינטרנט. לא להניח שאפשר לצלם בכל מקום. לא להיכנס לשיחות פוליטיות רגישות עם אנשים שאולי ייפגעו מכך. אם מגיעים בזהירות, בכבוד ובסקרנות, אריתריאה (Eritrea) יכולה להיות אחת החוויות החזקות ביותר באזור. לא בגלל שהיא מושלמת, אלא דווקא בגלל שהיא חושפת עולם שלם שהגלובליזציה כמעט לא הצליחה ליישר.

טבלת המלצות מסכמת לאריתריאה (Eritrea)

מסלול מומלץ למטייל סקרן באריתריאה (Eritrea)

מסלול קצר אך עמוק באריתריאה (Eritrea) יכול להתחיל בשלושה ימים באסמרה (Asmara). היום הראשון יכול להתמקד ברחובות המרכזיים, כנסיית גבירתנו של הרוזרי (Church of Our Lady of the Rosary), בתי הקפה, פיאט טליירו (Fiat Tagliero Building) וסינמה אימפרו (Cinema Impero). היום השני יכול להתעמק במקומות שמספרים על היומיום: בית הדואר המרכזי של אסמרה (Asmara Central Post Office), קפה אלבה (Caffe Alba), שווקים, חנויות ישנות ורחובות מגורים. היום השלישי יכול להיות מוקדש למקומות כבדים יותר כמו שוק המתכת הישן של אסמרה (Asmara Old Metal Market) ובית הקברות לטנקים של אסמרה (Asmara Tank Graveyard), בתנאי שמגיעים עם מדריך מקומי והבנה של רגישות הצילום.

לאחר מכן אפשר להקדיש יום ארוך לנסיעה אל מסאווה (Massawa), עם עצירות לאורך הדרך כדי לראות את הנוף ההררי, שרידי רכבת אריתריאה (Eritrean Railway), מנהרות, תחנות ישנות ושרידי מלחמה. במסאווה (Massawa) כדאי להקדיש זמן לעיר העתיקה של מסאווה (Massawa Old Town), לאזור הנמל, לאנדרטת הטנקים של מסאווה (Massawa Tank Memorial) ולתחושת העיר החמה שעל ים סוף (Red Sea). מי שמחפש חופשה ימית קלאסית ימצא כאן מעט מאוד נוחות, אך מי שמחפש עיר עם סיפור ימצא הרבה מאוד עומק.

סיכום: אריתריאה (Eritrea) היא יופי שנשאר בלי עתיד ברור

אריתריאה (Eritrea) היא מדינה שמטלטלת את מי שמגיע אליה בעיניים פתוחות. היא יפה מאוד, בטוחה יחסית ברחובות מסוימים, מלאה באדריכלות נדירה ובאנשים חרוצים ויצירתיים, אך גם סגורה, ענייה בתשתיות, מוגבלת מאוד דיגיטלית ופצועה ממלחמות ומשלטון ארוך שנים. אסמרה (Asmara) יכולה להרגיש כמו מוזיאון חי של איטליה באפריקה, אך המוזיאון הזה אינו מואר תמיד, אינו מחובר תמיד למים, ואינו יודע תמיד כיצד להפוך את היופי שלו לעתיד טוב יותר.

ובכל זאת, דווקא משום כך הביקור באריתריאה (Eritrea) נשאר בזיכרון. זו לא מדינה שמחליקים עליה בקלות. היא מעלה שאלות על חופש, על תיירות, על קולוניאליזם, על שימור, על מלחמה, על עוני, על יופי ועל כוחם של אנשים להמשיך ליצור גם בתנאים בלתי אפשריים. מי שמגיע אליה לא צריך לצפות לחוויה נוחה. הוא צריך לצפות לחוויה אמיתית, מוזרה, עצובה, יפה ומורכבת מאוד. במובן הזה, אריתריאה (Eritrea) היא לא עוד יעד. היא שיעור.